כמעט כל אדם שישאל את עצמו, אחרי שקרה לו איזה דבר לא נעים, רגע מה קרה פה בכלל? הוא מיד ידע להסביר לעצמו את עצמו. מה קרה שם בחוץ שהוביל אותו לאיך שהוא מרגיש כאן, בפנים, בתוך עולמו הפנימי. לספר את הסיפור שהביא למה שהוא מרגיש. איפה הוא היה, מי אמר, מי עשה, מתי זה קרה, וכל שאר השתלשלות העניינים שהובילו אותו צעד אחר צעד למצבו העכשווי.
העניין, שהתשובה הזו שאדם מספר לעצמו ולאחרים, היא לא באמת התשובה לשאלה. היא רק מתארת את המצב, את מה שקרה לו במציאות החיצונית בנתונים עובדתיים עם ומול אנשים אחרים. בזמן, שהעניין באמת הוא – איך הוא מגיב. מה באמת קרה לו בפנים? איך הוא מרגיש ממה שקרה? כועס? מאוכזב? מרגיש מרומה? קטן? חסר ערך? מושפל. מיואש? פגוע? עצוב? דחוי?
איך ומה שאתה מרגיש זה בעצם הסיפור החשוב. הוא חשוב כשאתה מנסים להבין אחרים. הוא חשוב עוד יותר, כשאתה מנסה להבין את עצמך. כי הרגש הזה מספר לך שני דברים מאוד חשובים. את מה שייצר אותו מלכתחילה, ואת מה שהוא פלט מתוכך.
בשביל להבין את מה שיצר את הרגש מההתחלה, צריך להבין קודם כל, שהוא "רק" תוצאה. תוצאה שמרגישים אותה בלב, אחרי שמה שנמצא קומה מעל הלב כבר פעל – השכל של האדם. "המקום" שבו שוכנות כל תפיסות והשקפות העולם, חוקי החיים שבהם האדם מאמין ולפיהם הוא חי, כל הידע שהאדם קיבל באמצעות חינוך, לימוד או ניסיון חיים, כל התובנות והמסקנות שאדם למד עם השנים, הבין והפנים, וכל שאר כלי החכמה, דעת ובינה שבאמצעותם האדם מבין את החיים ושופט מצבים. את כל העולם האדם מברר קודם כל במחשבותיו. תהליך מחשבתי מהיר שמתרגם ונותן משמעות למציאות ולאירועים שמתרחשים לו בחיים. התהליך השכלי הזה מסתיים במסקנה, דעה פשוטה: האם המציאות או האירוע שקרה הוא דבר טוב או רע.
בהתאם לדעת ולמסקנה- הרגש בלב הוא התוצאה. תגובה פנימית. שמתוכה תפלט ממך תגובה חיצונית – בחירות, החלטות, מילים ומעשים, שייצרו שרשרת של תוצאות נוספות. ומהרגע שהם יצאו מתוכך, הן לא ניתנות לביטול או שליטה.
לכן, כשאתה רוצה להבין את עצמך, בשביל שתוכל באמת לחיות בשלום ובשמחה עם עצמך, תזכור, שהדרך להבין את עצמך, וגם אחרים, היא להבין מה באמת אתה מרגיש. לא להסכים להסתפק בתיאורים חיצוניים והסברים עובדתיים. להסכים לבחון את השכל שלך. לפשפש בתוך המעשים שלך. להתוודע לתהליך שקרה בתוך נפשך.
זה ההבדל העיקרי, בין – אדם שנשאב לתוך המציאות החיצונית, שקוע כולו במה שקרה ועסוק כל הזמן בכיבוי שריפות, לבין – אדם, שמלמד את עצמו, בכל מקרה וניסיון, איך להשתמש באותה המציאות, כדי להבין את עצמו, ולהרגיש ממש, איך שכל מה שקורה בעולמו מתחיל בו ונתון להנהגתו. במיוחד בתוך מערכות יחסים עם האנשים הכי קרובים ומשפיעים, שמהווים עבור האדם את שדה העבודה הרוחנית, אלו שאיתם קורים הכי הרבה מצבים ובאמצעותם האדם יכול להתוודע לעצמו, לנקות ולזכך את נפשו.