כל הדברים הכי טובים בעולם, מההשפעות הגשמיות דרך ההשפעות הרוחניות ועד הגאולה של כל העולם תלויים בדבר אחד, שלום בית"
(הרב שלום ארוש, מתוך הספר בגן השלום).
כל מי שחווה אי פעם זוגיות מכיר את המצב שבו אחד מבני הזוג זורק איזו מילה או עושה משהו שהוא לא לרוחו של האחר, הצד האחר מגיב ומהר מאוד הדברים מתגלגלים למלחמה שלא תבייש שני גלדיאטורים הנאבקים על חייהם.
כל אחד ושיטותיו להתמודד בעת וויכוח עם בן הזוג, יהיו כאלו, כאמור, שיתווכחו עד התשת האחר, יהיו כאלו שיתנתקו מבן הזוג בעודם חיים איתו בבחינת "שוברים את הכלים ולא משחקים" ("שתיקה קטלנית"), יהיו כאלו שיתקפו מפעם לפעם במעין "כניסות מתחת לחגורה" הנאמרות בשנינות וציניות וישנם כאלו המצרפים את כל השיטות, מתווכחים, צועקים, עוקצים ומתנתקים.
כך או כך, בכל אחת מהשיטות האמורות לעיל עולים הנזקים על התועלת. התנהלות כזו מביאה לידי מצב בו כל צד אוסף את שבריו וכך ממשיכים את החיים זה לצד זה ולא זה עם זה.
מאמר זה מטרתו אחת, ללמוד איך מנהלים קונפליקטים בזוגיות גם שהמצב מסלים, גם שאנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו, שהאגו גואה והכבוד העצמי חוזר ולוחש לנו באוזן לא לוותר כי הרי זה "עניין עקרוני" שגורם לנו להתנהל כך.
המאמר בנוי בצורה המלווה את הקורא למן שלב קרות הוויכוח ועד לידי סיומו.
יישום הדברים יביא לתוצאות מפליאות, כל שנדרש הוא לנסות.
אז קחו נשימה ארוכה אנחנו יוצאים לדרך.
- אגו צא בחוץ
הנחת הבסיס היא כשאדם נכנס לוויכוח עם בן הזוג הוא בטוח בצדקת הדרך שלו או בצדקת הטענה שלו. השאלה הראשונה שאנו צריכים לשאול את עצמנו האם זוהי מטרת העל שלנו? להיות צודק??
נסו לעצור רגע ולחשוב לפני שאתם ממשיכים לקרוא, האם ההרגשה או הידיעה הזו שבן הזוג מודה בצדקתי היא זו שתגרום לי נחת רוח שבשבילה שווה לי לריב עם בן הזוג להחטיף ולחטוף? האם זה יביא לידי פתרון מוסכם ומקובל על ידי שני בני הזוג?
במרבית המקרים הצד ה"טועה" מרגיש מובס ומנוצח כך שגם אם ישנה את התנהגותו, מקור השינוי אינו רצונו האמיתי לעשות זאת וככל הנראה השינוי לא יחזיק מעמד, הסיטואציה תחזור על עצמה ובני הזוג ימצאו עצמם רבים שוב על אותה גברת בשינוי אדרת.
הפסיקו עם הפוליטיקה הפנימית, אין הבדלי מעמדות, אין מנצח- מנוצח, אין מוביל- מובל, אין מנהיג- מונהג, אין מאשים- מואשם, אין צודק- טועה, כל אלו לא רלוונטיים ולרוב גם לא יביאו לתוצאה טובה.
העקשנות הזו להגיד את המילה האחרונה ולהוכיח את צדקתכם תביא לידי החברת הקשר הזוגי והחברי שלכם במו ידכם.
שאלו את עצמכם בכנות- למה אנו מתעקשים על המילה האחרונה? למה היא כל כך חשובה, התשובה היא פשוטה: גאווה. היהדות מסבירה כי מידת הגאווה היא השורש שממנה יוצאות כל המידות הרעות: כעס, קנאה, פחד, שתלטנות. "
למידה הזו תחפושות רבות אבל העיקרית שבהם היא "תחפושת הצדק"- "איך היא לא רואה שהיא טועה?" או "אני הפעם לא מוותרת, אני אעמוד על שלי ויהי מה".
כל אותם הדבקים בשיטת "המילה האחרונה" סביר להניח שמעולם לא הפסיקו לריב וככל הנראה גם לא יפסיקו.
ההרגשה הזו היא שקרית ומדומה שאין בה כלום חוץ מהתשת הבן זוג, ייאושו והחלשתו. האם כך אתם רוצים לראות את בן זוגכם? אב/אם ילדכם? חשבו על זה בצורה רגועה, נטולת אגו ומאבקי כוחות, סמוכה אני כי תשובתכם תהיה שלילית.
צאו מהמקום העצמי הזה שטורף כל חלקה טובה בזוגיות ולא משאיר מקום לאחר.
תחושת הניצחון ממוקמת הרבה פעמים בתוך הוויתור, הנתינה לבן/ בת הזוג. לא סתם אין שום מצווה בתורה המצווה את האדם לקבל.
חשבו עם עצמכם מי הם האנשים שאתם הכי אוהבים? האם אין אלו שנותנים לאחר, גומלי החסדים?
זכרו, צד אחד שמשנה משפיע בהכרח על הצד האחר, היו ככה עם בן זוגכם, בלי תנאים ("היא תתן ואז אני"). דעו לכם, מי שנותן נותנים לו משמיים כדי שיהא באפשרותו להמשיך לתת. חפשו איך להיטיב עם בן הזוג נסו ותראו איך בן הזוג מרגיש צורך מיידי לתת חזרה, שהרי:"יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה" (הרב אליהו דסלר, קונטרס החסד).
- התבודדות עם בן/בת הזוג
וויכוח לא פותרים "על הדרך" תוך כדי שאחד מבני הזוג שוטף כלים והאחר משכיב את הילדים לישון. נישואין זהו מקדש, ממש כך, לסידור המקדש וענייניו הפנימיים דרוש זמן איכותי.
זמן, זמן, זמן – תאמו ביניכם זמן מוגדר שבו אתם יושבים יחד לדבר על הנדרש.
דאגו לכך שהזמן שנקבע יהיה מתאים לשניכם ושהילדים לא חשופים לעניינכם הפרטיים.
תצרו את התנאים המתאימים (כוס קפה, משהו מתוק, שקט, כל אחד ובחירותיו).
אל תגבילו בזמן את השיחה כך שאף צד לא יצא עם תחושה שלא פרק את אשר על ליבו כי מגבלת הזמן לא אפשרה לו.
לא לדחות. נכון שלא תמיד ישנה אפשרות ליצור שיחה מיד לאחר שהוויכוח נוצר ולעיתים רבות זה עדיף כך, אך השתדלו להימנע מדחיית בירור המחלוקת, החיים דינאמיים ותמיד יש משהו חשוב/דחוף /בלתי ניתן לדיחוי, הקדישו זמן לפתרון הדברים. שלום הבית שלכם הוא החשוב ביותר, תקדישו למטרה זו את הזמן והתנאים הנדרשים.
בלי הקדמות– לא לתת פתיח לוויכוח, לא פעם מרגיש אחד מבני הזוג צורך לזרוק לחלל האוויר איזה "יציאה" מקדימה שבן הזוג נכנס בדלת הבית או עומד לצאת ממנה או כשאחד מבני הזוג אוכל, מעין "תרומה" של חומר למחשבה.
זריקת פתיח כזו רק מלבה את הוויכוח ומכינה את בן/בת הזוג לעמדת התגוננות וברוב המקרים לעמדת התקפה. בירור הוויכוח ופתרונו נעשה במלואו בשיחה המוגדרת לכך ולא באמצעות העברת מסרים קטועים במהלך היום בטלפון, בהודעה או במבע פנים.
- סוף מעשה במחשבה תחילה
מרבית הוויכוחים מתעצמים כיוון שהדברים שנאמרו על ידי מי מבני הזוג נשלפו מהמותן בשעת כעס/עלבון/לחץ/להט הרגע וכו.
ברגע שבו תקדישו את הזמן להתבודד עם בן הזוג, ללבן איתו את הדברים ביישוב דעת (ראו כלל מס' 2) תינתן בידי כל אחד מבני הזוג את האפשרות להקדיש את הזמן לארגן את מחשבותיו ולא לזרוק לאוויר את המחשבות שעלו לראשו בשעת "האקשן", אולי אפילו יהיה לכל אחד מבני הזוג את הזמן לראות את בן או בת זוגו, לחשוב ולנסות להרגיש איך הייתם מרגישים אם הייתם "בצד השני".
דברו בכבוד אחד לשני, אל תכנסו אחד לדברי השני, גם אם אחד מבני הזוג מתקשה לדבר או לבטא את עצמו דרבנו אותו להיפתח ולהסביר במילותיו שלו את מחשבותיו, אל תסתירו כלום אין שום דבר שמוריד מערככם, דברו ברור לא ברמזים כך תמנעו מצב שבן הזוג יידרש לתת פירוש לדבריכם. ולסיום השלב הזה טיפ המאה : התחילו בפרגון, סיימו בפרגון ובאמצע תגידו את שנדרש שיפור או שינוי לדעתכם. פלא פלאים הדבר הזה. הילוך חמישי לפתרון המחלוקת, שינוי הגישה והשבת היחסים לתקינותם.
- זוג= (רק) שניים
מערכת היחסים הזוגית היא מערכת יחסים הרמטית, קדושה שבה שותפים בני הזוג והם בלבד. לא ההורים של הגבר, החברות של האישה או הקולגות מהעבודה ובטח ובטח ובטח שלא ילדיכם.
בחנו את עצמכם, כשחבר בא לבקש את עצתכם, אחרי ששמעתם את סיפור המעשה ואתם יושבים וחושבים מהי העצה הטובה ביותר שתיטיב עם אותו חבר? מה קו חשיבתם? מהו בסיס העצה?
ברוב המקרים, בני האדם מייעצים לאחר בהתאם למערכת האמונות, הערכים, הידע והניסיון שלכם. כשאתם מייעצים זוהי הפנימיות שלכם שנשמעת רק בהתאמה למקרה שהונח לפניכם.
בשורה התחתונה, אין אדם המכיר את בן זוגכם יותר טוב ממכם, לא ההורים שלו, לא החברים שלה- אתם, אתם ורק אתם, שכן אתם היחידים שמצויים עמו במערכת יחסים, כל השאר מכירים אותן בכובעים אחרים "בת" "אח" "חבר" אבל לא כבן הזוג וסביר להניח שהייעוץ של האחר יהיה בהתאמה להכרות שלו עם בן זוגכם, היכרות שתואמת רק באופן חלקי את ההיכרות העמוקה שלכם עם בן זוגכם.
מערכת יחסים בין בעל לאישה היא מערכת שבה בני הזוג משפיעים אחד על השני, הגבר בתחומיו והאישה בתחומיה, כך או כך המשפיעים והמושפעים היחידים הם אתם ובני זוגכם ולא השכנה, החבר, האבא או הסב רווי הניסיון.
- על מה אתם מתווכחים?
כדרכם של וויכוחים הם מתחילים בקטן ומסתיימים בגדול, זה התחיל בזה שהוא איחר למרות שהוא יודע שהיא מתעצבנת מזה או שהיא שוב קבעה ארוחת ערב שהוא בכלל לא רוצה ללכת אליה.
התרכזו בסיבת הוויכוח שהביאה אתכם הפעם הזו לידי ריב. בראש ובראשונה, הבינו והפנימו שהוכחת צדקת הדרך שלכם בכך שתוכיחו את בן זוגכם במקרים אחרים או בנושאים אחרים שבהם הוא "אשם" רק תעצים את המריבה, תגביר האשמות ותאפס תוצאות.
במילה ויכוח טמונה המילה כוח, הכוח הזה הוא בעל שני ראשים, הכוח להרוס כל חלקה טובה או הכוח לבנות עוד מדרגה בקשר. הבחירה בידכם- לאן אתם מפנים את מרכז הכוח? להשלטת הכוח שלכן על בן זוגכם וכפיית דעתכם או לכוח האמונה שאפשר ורצוי ונכון להסביר, להיטיב עם בן הזוג, לנסות להבין את המקום שלו, להתנצל, לשוחח.
ואהבת לרעך כמוך- שיאה של האהבה הזו והמקום הראשון שבו המצווה הזו מתקיימת היא בין איש לאשתו (רבי חיים ויטאל בשם האר"י הקדוש).
- הגרעין והקליפה
אחד הכלים המרכזיים שלומדים בלימודי המשפטים ובפרט בהליכי גישור הוא כלי "זיהוי חזית המחלוקת", ובמילים פשוטות יותר בירור על מה אתם באמת רבים- על הגרעין או הקליפה?
בפשט, מציאות החיים מורכבת משני רבדים, המציאות החיצונית והמציאות הפנימית.
המציאות החיצונית- היא הריב עצמו, המחלוקת שלכם עם בן הזוג, הנושאים כמו שכולנו יודעים משתנים: ניהול הבית, הילדים, סבב השבתות והחגים אצל ההורים והרשימה רק ממשיכה.
המציאות הפנימית- היא הערך או התחושה הפנימית שעליה "נלחם" כל אחד מבני הזוג- הכרה, כבוד, התחשבות, השתתפות וגם כאן הרשימה רק ממשיכה.
כשהיא רבה איתך על השתתפות במטלות הבית זה לא זיפי הזקן שבכיור שמשגעים אותה אלא זה שאתה לא מתחשב במה שהיא מבקשת, שאתה לא "רואה" את העייפות שהיא צוברת ממטלות הבית ואת הצורך שלך בהשתתפות.
כשהוא רב איתך על שאת מתעכבת בכל פעם שצריך לצאת מבית לאירוע או לכל מקום אחר, הוא לא מתעקש איתך על עצם האיחור, אלא על כך שאתה לא רואה את החשיבות שהוא מעניק להגעה בזמן, כפי שקבעתם מלכתחילה או על כך שהוא נדרש לחכות לך בכל פעם מחדש.
"פה קבור הכלב"- הבינו שיש קליפה חיצונית לויכוח ויש את הגרעין שלו. אין טעם להמשיך ולהתעסק עם הקליפה, כל עוד לא נגעתם בגרעין. הבינו מה באמת מטריד, מציף, מכעיס או מעליב את בן זוגכם, זה השורש שמצמיח כל פעם ויכוח אחר.
- כבוד, רבותיי וגבירותי, כבוד
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם." (בראשית, פרק א', פסוק כ"ז).
נישואין זוהי לא שותפות עסקית, גבר ואישה נהפכים ביום נישואיהם ליחידה אחת, נשמה אחת המורכבת משני חלקים שונים אך משלימים, הגבר- החלק הזכרי והאישה- החלק הנקבי של אותה נשמה.
בני הזוג יחד הם אחד– פגיעה בבן או בת הזוג היא בעצם פגיעה בעצמכם, בחלק האחר של הנשמה שלכם, באב או אם ילדכם.
כל בעיה של כל אחד מבני הזוג היא בעיה של שני בני הזוג, בעיה שלו= בעיה שלה. שני בני הזוג ניצבים יחד אל מול הקושי ולא אחד מול השני.
בשביל שתיווצר האחדות הזו צריך לזכור שנשמת בני הזוג מורכבת משני חלקים, שונים, שונים בחיצוניות, שונים בפנימיות, שונים בצרכים, בחשיבה, ברצונות, בתפיסה, בהסתכלות, ביכולות ובכישורים.
את השוני הזה צריך ללמוד, להכיר, לכבד, לתת לו מקום וצעד אחר צעד ללמוד איך לחבר זאת עם צרכי ורצונות האחר.
- שקט, עכשיו מקשיבים
כשאחד מבני הזוג מדבר- מקשיבים. לא מתפרצים, לא חושבים מה לענות או איך להוכיח. באמת באמת מקשיבים- מה יש לו לומר? על מה הוא שם את הדגש? איך הוא מעביר את המסר שלו? מה באמת מפריע לו? מה הוא רוצה לשנות?
כלי מרכזי אותו לומדים בגישור הינו כלי העונה לשם "שיקוף. השיקוף נועד לוודא הבנה של דברי האחר. לאחר ששיתפתם את בן זוגכם בכל אשר על לבכם וודאו כי הוא הבין את כוונתכם ורצונכם, כך תמנעו ממתן פרשנות מוטעית לדבריכם וקצרי תקשורת. לאחר שבן זוגכם שיתף אתכם וודאו כי אתם הבנתם נכון את דבריו, כוונותיו ורצונותיו.
- בקשו סליחה
על רגשות לא מתווכחים. כשבן הזוג נפגע אין טעם לבדוק אם הוא צודק בבחירתו להיפגע. עלבון זוהי בתחושה פנימית סובייקטיבית. אם פגעתם באחר- בקשו סליחה. גם אם לדעתכם לא היה מקום לעלבון.
אם אתם הצד שממנו מבקשים סליחה- סלחו ועשו זאת מכל הלב. כך תאפשרו התקדמות ותורידו לכם "משקל" מעל הלב.
- וודאו שפתרתם את הבעיה
וודאו שפתרתם את הבעיה ולא העמקתם את זו שהתחלתם איתה את השיחה. בדקו שהפתרון אכן מקובל על שניכם בלב שלם ושלא הסתפקתם בפתרון מאולץ שאתם או בן הזוג הסכמתם אליו בגלל תשישות או עייפות. פתרון שהתקבל בלב שלם יהיה קל ליישום, ומרגע שיישמתם את הפתרון כטבעה של בעיה שנפתרה היא לעולם לא תחזור.
אז מה היה לנו פה בעצם?
צמצמנו את האגו, ייחדנו זמן לבעיה וישבנו לדבר בכיף עם כוס קפה, באנו מאורגנים לשיחה ולא שלפנו דברים מהמותן, לא ערבנו אחרים כך שאין לנו דעות חיצוניות שמשפיעות על דעתנו, לא ערבבנו את הויכוח של שבוע שעבר עם זה של היום, ביררנו על מה בעצם אנחנו באמת רבים, זיהנו את הצרכים שחשובים לבן הזוג, כיבדנו, אפשרנו ועזרנו לו למלאם, הקשבנו וידאנו עם בן הזוג שהבין אותנו ושאנחנו הבנו אותו, בקשנו סליחה, סלחנו, מצאנו פתרון ויישמנו.
יישום הכללים הללו יביא לידי הקניית הרגלים נכונים בניהול קונפליקטים, וויכוחים או משברים בזוגיות. וזכרו מעל הכל את הדבר הבא:
שאת אישה טובה יותר הוא בעל טוב יותר
שאתה בעל טוב יותר היא אישה טובה יותר.