בס"ד
לחיות בשלום זו משימת חיים. משימה, שבאופן פרדוקסאלי, היא לפעמים הכי קשה בתוך הבית, בתוך המשפחה. המקום שבו אנחנו אמורים להרגיש הכי נוח עם מי שאנחנו, עם מי שאיתנו. עם אותם האנשים שאליהם אנחנו הכי קשורים, ושהקשרים איתם הם הבסיס של החיים: הבעל/האישה, ההורים, הילדים, האחים ובני המשפחה הנוספים.
זה לא סוד, מחלוקות וסכסוכים, מהקלים ועד הקשים, בין אדם לחברו, ובפרט בין אדם לבני משפחתו, מפרים ופוגעים באיכות החיים, כמעט בכל המישורים לכל המעורבים.
כשאחד (או יותר) מהקשרים המשפחתיים נפגע, בשל סכסוך אישי או עסקי, עשיית השלום היא רצויה ונכונה. בין בני משפחה שמעצם היותם קשורים- מחברים. לא מסייעים בהליכי פירוד, ניתוק או מתן הכרעה, רק אם ממש אין ברירה. בדרך המלך, הרבה מאותם מקרי "אין ברירה", יכולים להיות החריג ולא הכלל, בניגוד למציאות הקיימת היום וההפוכה.
עשיית שלום הוא מהלך של חיבור. בפרט, חיבור בין אנשים שמלכתחילה היו מחוברים, בקשר טבעי, כמו הורים וילדים, אחים וכו', או בקשר בחירי, שקיים מתוך בחירה, כמו בעל ואישה. מהלך חיבור שכזה לא רק בונה גשרים או הסכמות חיצונית וקרות, שיוצרות שלום בית מדומה, כזה שבני זוג או בני משפחה מתנהגים כמו שותפים באיזו עסקה. במערכות יחסים כאלו חשובות החיבור האותנטי הוא הכי חשוב. לכן, פתרונות חיצוניים, שלא יורדים לשורשם של דברים, בדרך כלל לא מחזיקים מעמד לאורך זמן. עשיית שלום זה חיבור של אמת, בלב נקי ושלם. בלא מעט מקרים, עשיית השלום היא דווקא עבודת החיבור בין שני הפכים.
הגישה היהודית לעשיית שלום
הדרך המרכזית בתפיסת היהדות, לעשיית שלום בין אדם לחברו, ובפרט בין אדם לבני משפחתו, היא הסרת ההפרעה בשורשה. המהלך, הוא עבודת בירור וחיבור. בירור הבעיה לעומקה. זו שמפרידה ומחריבה. מהלך שעיקרו, הקשבה, תשאול ובירור איך כל אחד מהצדדים, יהיו אשר יהיו, בעל ואישה, שני אחים, בני משפחה אחרים או שותפים, רואה את הדברים. מתוך הנחה בסיסית, שכל אחד רואה את הדברים מנקודת מבט שונה. ערכית או מוסרית, רציונלית או רגשית.
בירור שכזה לא מתבצע רק בתוך הסיפור החיצוני (מי אמר למי ומה קרה) אלא דווקא בחלקים הפחות נגלים, אותם המקומות הפנימיים שמתוכם אנחנו תופסים ומתרגמים את מקרי חיים.
בתוך הבירור הזה מתגלה, אצל כל אחד מהצדדים, עולם הרבה יותר עמוק ואמיתי. "מאחורי הקלעים" של המציאות עצמה. העולם הזה – הוא שחשוב באמת לפתרון הבעיה. שם, בשורשים, מתגלים המרכיבים שמשפיעים על איך שהדברים מתהווים. מה כל אחד מהצדדים רוצה ומרגיש חסר, מה הוא רואה כפסול בהתנהגות של האחר, למה הוא זקוק מהאדם השני, מהם הערכים הפנימיים ומסקנות החיים שלפיהם הוא שופט מצבים, בוחר ומגיב. שם, נחשפים כל אותן הגדרות חיים, אלו שמבדילות בין טוב לרע, בין נכון לשגוי, בין מוסרי וראוי לבין פסול. שם מתגלות תפיסות עולם שגויות או לא מבוררות, מידות טובות ומקולקלות, רגשות שליליים שהציפו כל חלקה טובה, מצפון אישי ומוסר פנימי, ועוד שאר מרכיבים שבירור אמיתי שלהם חושף איפה באמת מונחת הבעיה ומה הדרכים הנכונות לפתרונה.
ההתנגדות השורשית
תפיסה כזו מעוררת בלא מעט מקרים התנגדות. התנגדות שמקורה בטענה – שהצד השני הוא הבעיה. הוא זה שמתנהג בצורה לא נכונה, עושה טעויות ולא לוקח אחריות, לא מבין או לא מקשיב, לא עושה את מה שצריך. התנגדות שכזו, לא רק שהיא אף פעם לא מובילה לפתרון הבעיה במערכת היחסים, אלא שהיא גם מחריפה אותה עוד יותר.
אדם האוחז בהתנגדות שכזו, שבה הוא תולה את הבעיה ואת פתרונה על כתפי הצד השני, עם כל המשמעות והאחריות הכלולה בכך, גוזר על עצמו להשאר בתוך עיוורון פנימי. מזמין לעצמו, מחוסר מודעות או הבנה, שיעורים חוזרים, מתישים וכואבים באותה נקודה. תוקע את עצמו במצב תלות, במה שהצד השני יבין ויסכים לעשות בשביל שהוא יוכל להרגיש יותר טוב. הוא מפספס את הגילוי שמבקשים לגלות לו – הגורם הפנימי החי בתוכו, בתוך השכל והתודעה, שהביא לפתחו שיעור שכזה. הוא לא מתוודע לכל מה שצף מתוכו ומבקש את שינויו. מותיר את מה שעושה לו רע קבור בתוכו. עד הפעם הבאה שיתגלגל לפתחו מצב דומה שילמד אותו, שוב, את השיעור זה. הוא מעצים את ההזדקקות שלו לאחרים במקום לרכוש לעצמו קניין נצחי בתוך נפשו. הוא נותר עם רצונות אגואיסטיים נמוכים מבלי לדעת כמה הם מרוקנים אותו מבפנים, מרחיקים אותו מההרגשה שהוא כל כך רוצה להרגיש בזמן שהוא בטוח שהיא תלויה בצד השני. הוא לא פותר את הבעיה שהוא בעצמו חווה בין אם זה כעס, תסכול, חוסר אונים או עצבות. הוא מונע מעצמו תחושת שלום פנימית ופוגע ישירות בשלום הזוגי או המשפחתי.
בירור פנימי והמראה החיצונית
מלבד העובדה שבירור האדם את עצמו מסייע לו להכיר את עצמו ולפעול בדרך יותר נכונה, אמיתית וזכה בחייו, מגלה גם אותו בירור מעמיק, איך כל אחד מהצדדים משמש כמראה עבור השני. ממלא את תפקידו, מבלי לדעת ומבלי להבין, להראות לאחר את עצמו. את חלקי נפשו שעדין לא מחוברים ומאוחדים ביניהם. להראות לו איך נראה ומתנהג מבחוץ הפירוד שיש בתוכו. בין מה שהוא מאמין שהוא נכון, ערכי ומוסרי לבין איך שהוא בפועל מתנהג. בין מה שהוא דורש מהאחר לבין מה שהוא בעצמו מקיים. בין השינוי שהוא מבקש מהצד השני לבין השינוי המתבקש בו. בין האני האמיתי שהוא לבין התדמית שמתוכה הוא פועל. בין מה שהוא פוסל לבין מה שמתוכו יוצא. בין מה שהוא מרגיש לבין מה שהוא מגיב, אומר או בוחר הלכה למעשה. בין מה שהוא יודע ומאמין שהוא נכון וטוב לבין איך שהוא בפועל חי.
מהלך שכזה מגלה וחושף את מה שבשלה השעה שיתגלה, השינוי האישי והתיקון הפנימי שכל אחד מהצדדים צריך לעשות בינו לבין עצמו, למען השלום שבתוכו ולמען השלום עם סביבתו. הוא מדייק את האדם לפעול במקום הנכון, שמשפיע על החיים, על המציאות ומערכת היחסים. במקום לנסות לשנות ולתקן את מי שמולו, מהלך שבכלל לא נתון לבחירתו ובטח ובטח שלא לשליטתו.
בירור שכזה, בזמן שהוא קורה ולאחר שהוא מסתיים, מאפשר חיבור שלם. חיבור שנובע מתוך אמת פנימית של כל אחד מהצדדים. מתוך שימת הגבולות במקומות הנכונים. מתוך ערכים מוסריים. מתוך הסכמה להיפרד מכל מה שנמצא כשגוי, פסול או שקרי, במחשבה, בדיבור ובמעשה. מתוך חיבור אמיתי בין "אני מאמין" לבין התנהגות חיצונית. חיבור בין תפיסות עולם ונקודות מבט, סגירת פערים, חיבור בין חוסרים לבין מילויים נכונים, חיבור בין "חלקים" קשורים ואפילו בין שני הפכים.
בירור פנימי הוא הכלי שמאפשר לעשות באמת שלום. שלום שבו האדם לא מסכים יותר לחיות עם פערים בתוכו, כעסים, משקעים ורגשות שליליים תסכולים וריבים עם אנשים אחרים. אלא הוא מבקש לפתור את הדברים שעושים לו רע בצורה נכונה, מתוך מוכנות להיות ער לחייו, להסתכל על עצמו ישירות בפנים ולראות את השינויים הפנימיים שהוא נדרש לעשות, כי כך מחייבת אותו האמת שבלבו והערכים המוסריים שלפיהם הוא מבקש לחיות.
מהלך בירור כזה מאפשר לאדם גם לעשות שלום עם מי שמולו. שלום שבא מתוך אמת ושלמות הלב, לא מתוך ריצוי, פחד או הקרבה או רצון לקנות שקט בדרך מהירה. שלום נקי שלא מונע מתוך שתלטנות, הצטדקות או הטלת מורא. שלום שבו מתוך הבנת האדם את עצמו הוא מצליח להבין את מי שמולו, להרגיש את מה שמתחולל בליבו ולראות את המאבק הפנימי שבו הוא נמצא. אדם כזה, הוא זה שידע איך לעשות שלום ולפתור את המחלוקות בזוגיות ובמשפחה, מהסיבה הפשוטה שהוא למד לעשות את זה קודם כל עם עצמו.
כלי הבירור הפנימי
הכלים המרכזיים לעריכת בירור שכזה, הם לימוד והכרת נפש האדם. איך היא בנויה, מהם צרכיה, איך בתוכה מעובדים החיים, במיוחד כשזה קשור לאנשים אחרים ומערכות יחסים. להכיר את הדרך שבה מתבוננים ואיך מבררים את הדברים שכבה אחר שכבה. הכרת הדרך שבה הנפש מבטאת את מה שהיא רוצה וחסרה ואת סוג המילוי שהיא מבקשת למען שלמותה. הכרת הדרכים שבהם משתקפים הפערים הפנימיים והשינויים המבוקשים בתוך המציאות של החיים ומערכות היחסים. הכרת המאבקים הפנימיים והשורשיים והדרך ליישב כזה סוג של סכסוכים, שבהם השלום הוא לא רק הכרחי אלא ממש קיומי.
עשיית שלום בדרך כזו דורשת עמל. עמל להיות אדם של אמת. דובר אמת. מודה על האמת. נאמן לאמת. עוד דורשת עשיית שלום בדרך כזו, הסכמה להרחיב את זווית הראיה, ולהישיר מבט על מה שקורה מאחורי הקלעים, איפה שהדברים באמת מתרחשים, בתוך השורשים, להתאמת עם הרצונות הכי פנימיים ובירור של דרך האמת שבה הם מתמלאים. לברר את הערכים המוסריים, אלו שלא פעם אנחנו דורשים שלפיהם יתנהגו האחרים. רצון לעשות את כל הנדרש בשביל לבנות תגובה – פנימית וחיצונית – נכונה, על כל השינויים האישיים שנדרשים למען המטרה. לברר ולנקות הגדרות חיים, לשנות תפיסות שכליות שגויות שמולידות מחשבות לא טובות, לתקן מידות ובלא מעט מקרים גם שינוי של הנהגות רבות שנים.
עשיית שלום שכזו היא עבודת חיים. כל אחד ואיך שהיא מקבלת ביטוי בעולמו האישי, הזוגי והמשפחתי, במיוחד עם האנשים הכי קרובים, אלו שאיתם יש לא פעם את היחסים הכי מורכבים.
דעו- עבודה זו, שכרה עולה על יגיעתה באלף מונים, כך שככל שהיא מתרבה ומעמיקה, מנוחת הנפש גדלה והשלום, שבו כלולות כל הברכות, מאיר את האדם, את חייו ואת עולמו והאדם שב בחזרה לעצמו ולבוראו.
מי יתן ובעזרת השם יהיו הדברים לתועלת הציבור לחיי שלום. שלום בכל הבתים. בכל המשפחות. בכל הנפשות והלבבות.