אדם יכול להיות במנוחת הגוף. לשכב על הספה או על המיטה. להיות בבטלה או באיזו חופשה. ובפועל, לא להיות במנוחה. אלא, ההפך בכלל. להיות בהעדר מנוחה מוחלט, כי כל כולו זז ונע בתוך נפשו. בתוך המחשבות שמתרוצצות לו בראש, בתוך הרגשות שיש לו בתוך ליבו. רעש בלתי פוסק. רעש הרצון.
רצון פשוט ומולד- הרצון להרגיש טוב. רצון שמתוכו צומחים ומשתלשלים מאות רצונות פנימיים שונים, שבו זמנית מטלטלים את האדם למאות כיוונים. רצונות גשמיים לכסף, דירה או רכישה חדשה, רצונות לכל מיני דברים שיקרו בחיים, רצונות שקשורים לאנשים אחרים ולמה שהם עושים, רצונות לכל מיני שינויים, רצונות לקבל את מה שאנחנו צריכים, רצונות להרגיש רגשות טובים, כמו רוגע, סיפוק, נחת רוח, בטחון, חשיבות, הכרה או כבוד. רצונות למלא את כל החוסרים, שאין לנו ואותם אנחנו רוצים. בתוך רשת הרצונות הזו, שרק הולכת וגדלה, אנחנו נעים כל הזמן. בלי הפסקה. ובפועל, אף פעם לא מגיעים אל המנוחה האמיתית – מנוחת הלב. מנוחה שתוצאתה שלוות הנפש ושקט פנימי.
מנוחת הלב, בזמן שהרצונות, המחשבות והרגשות נעים לכל הכיוונים, מתאפשרת מקבלת המציאות בכל רגע מחדש. קבלת המציאות כמו שהיא עכשיו. למרות, שעדין לא הצלחת להשיג את כל מה שאתה רוצה. את כל מה שאתה מאמין ובטוח שאתה באמת צריך כדי שתוכל להרגיש כזה טוב. תלמד את עצמך, בכל יום מחדש, לשבת בשקט לכמה דקות, ולבנות בתוכך, הבנה בשכל והפנמה בלב שאתה לא היחיד שיודע בעולם מה הכי טוב עבורך. שאתה לא זה שיודע תמיד הכל. תפנים עם עצמך, שגם אם היית יודע תמיד מה הכי טוב עבורך, היית נדרש לעוד מרכיב מאוד חשוב, שבלעדיו אין לטוב שום משמעות- אהבה. זה לא מספיק שאתה תדע מה הכי טוב עבורך, בכל דבר ובכל זמן. אתה צריך גם לאהוב את עצמך אהבה שלמה ונכונה. כזו שתגרום לך לעשות את הטוב ביותר שאתה יודע עבורך ועבור הסביבה. כמה מאיתנו, שיודעים בחלק מהדברים מה הטוב והנכון לעשות, ובפועל עושים את ההפך בדיוק, בתזונה, ביחסים עם אנשים, בהרגלי חיים.
זו בדיוק ההבנה, שצריך לעמול עליה כל פעם מחדש. להפנים ולהשיב אל הלב, שאתה לא היחיד שיודע מה הכי טוב עבורך. שאתה בכלל לא מודע לכמות הדרכים והאפשרויות שבהם הטוב שאתה רוצה יכול להתגלגל לפתחך. שאתה לא יודע מתי הזמן הכי טוב בשבילך, מתי אתה הכי מוכן ובשל למה שאתה מייחל ומבקש. שאתה לא תמיד מסוגל, מחוסר ידע, כוח או רצון, לפעול ולעשות את מה שאתה יודע שהוא הטוב והנכון. תחשוב על זה עם עצמך, כמה זה היה מפחיד, אם באמת אתה היית היחיד שאחראי על הטוב שבחייך ובעולמך.
תשיב את זה ללב שלך – שיש מי שיודע יותר טוב ממך מה הכי טוב ונכון עבורך, באיזה דרך להביא לך את זה ובאיזה זמן. "המישהו" הזה הוא בורא עולם. תזכיר את זה לעצמך שוב ושוב- שהוא פועל עבורך ללא הפסקה בפעולות הטבה. כל הזמן. מוסיף או גורע ממך דברים, מחבר או מפריד אותך מאנשים, מעלה או מוריד אותך בחיים, סוגר או פותח לך שערים, מצר או מרחיב לך, מגלה או מסתיר ממך. בכל מצב, בכל שעה, הוא תמיד מהווה מציאות שפועלת לטובתך, עם כל מה שיש ואין לך בה. גם אם אתה ממש לא מבין. גם שהכל נראה לך הפוך ופועל ממש נגדך. גם כשאתה מגיב או מרגיש מזה רע. דע תמיד, שהוא מוליך אותך במסלול, שמותאם במיוחד עבורך, שאתה תגיע למה שהכי מתאים עבורך, למה שאתה באמת צריך ולא תמיד יודע להגדיר, למה שאתה באמת הכי רוצה גם אם עדין לא הצלחת לדייק את זה.
דע תמיד, שהבורא עושה את זה מתוך אהבה. יותר ממה שאתה אי פעם תאהב את עצמך. אהבה כל כך גדולה, מרחמת ומכילה, שהוא לא מוכן להסכים לזה שאתה תסתפק בטוב המצומצם והקטן הזה שהגדרת לעצמך, ושעוד גרמת לעצמך להאמין שהוא הטוב ביותר, מבלי להבין שהוא קטן בכל כך הרבה מידות ממה שאתה אפילו לא מצליח לדמיין. הבורא לא מוכן לעשות עבורך את מה שאתה כל כך רוצה, כי הוא מוליך אותך למשהו הרבה יותר גבוה וממלא.
כשתצליח להגיע לכזו תודעה, במיוחד אם אתה כרגע חווה מציאות מאתגרת ולא נעימה, אז תטעם את טעם המנוחה. ההרגשה הזו שמרגישים כשהנפש באמת נחה בפנים. שיש נחת רוח, כי הרוח הפנימית לא נעה ומשתוללת. מנוחה של נפש שיודעת בבטחון, שגם אם מאוד קשה או כואב, אתה עדין מובל לטוב ביותר. שמי שעושה לך את זה זה הבורא, מתוך אהבה מאוד גדולה והשגחה פרטית ללא הפסקה.
מהרגע שאתה תטעם כזו מנוחה, אתה לא תסכים לוותר עליה לעולם. אתה תעשה כל מה שאתה יכול וצריך כדי להרגיש אותה שוב ושוב. אז אתה גם תראה ותרגיש, איך אתה יכול לנוע פיזית ללא הפסקה, בין מטלה למטלה, ולעשות את זה מתוך מנוחה פנימית שלמה.