אחד הבירורים שאדם צריך לברר עם עצמו הוא איפה בדיוק הוא אוחז במטריקס של העולם הזה.
המטריקס של היום לא שונה במהותו מהמטריקס שבו חיו בני עמנו במצרים בדורות הראשונים. אנחנו חיים, כולנו, בתוך אותו סוג של מטריקס, רק מטריקס שהוא עם הרבה יותר קדמה, טכנולוגיה משופרת ומתוחכמת ושפע עצום מימדים שמסנוור אותנו מבחוץ וגם מבפנים.
המטריקס הוא אורח חיים שיוצר בעצם עבדות. שעבוד. שעבוד חומרי. שעבוד רצוני. שעבוד נפשי ורגשי. שעבוד מעשי. עבדות להנאות חולפות, זמניות, שגורמות לנו הנאה שטחית וחיצונית לשעה, יום או תקופה קצרה. הנאות שנעלמות ומשאירות אותנו עם בור פנימי עוד יותר גדול. בור שגורם לנו להישאב, בלי ערות ושימת לב, למהלך חיים שגורם לנו להיות ברדיפה בלתי פוסקת. והתוצאה עגומה: אי שקט, חוסר סיפוק, ריקנות פנימית ורוחנית, איבוד זהות ושיממון נפשי עמוק.
על כל אדם מוטלת האחריות האישית לבדוק איפה בדיוק הוא מונח ואוחז במטריקס הזה. עם איזה הלך רוח פנימי הוא "מעביר" את חייו. באיזו תודעה הוא בעצם חי- תודעת עבד או תודעת בן חורין.
תודעת עבד
עבד חי בתוך מסגרות, תבניות חיים, שהוא מעולם לא שאל עליהם שאלות. לא בדק אם הם בכלל נכונות. אם יש בהן אמת שלמה, כזו שאם הוא יחיה לפיה הוא באמת יהיה מסופק ומאושר. הוא מאמין בלב שלם לאנשים אחרים, אותם "נאורים" שהגדירו עבורו מה הדרך הנכונה לחיות. הוא חי על אקסיומות, הנחות חיים חברתיות, גשמיות ורוחניות מקובלות ומוסכמות, מקבל אותן במלואן, בלי ספקות ובלי תהיות. לא בדק האם נשמתו היקרה, זו שניתנה לו במתנה כדי שהיא תבוא לידי ביטוי ותתגלה במלוא יופייה, פורחת ומאירה או חנוקה ואנוסה.
עבד לא חושב. לא מברר. הוא מקבל את מה שאמרו או לימדו אותו כשהוא היה קטן או מה שהחברה לימדה אותו כשהוא נהפך לגדול, כאמת מוחלטת ובלתי מעורערת. כאילו אין נשמה בקרבו, שיודעת להנחות אותו מה כן ומה לא. הוא לא עוצר לשאול מה נכון ומה לא. מהו שקר ומהי האמת. מה טוב ומה רע. מה פסול ומה ערכי. הוא עושה את מה שכולם עושים, כי ככה משיגים את כל הדברים שאנשים אחרים הגדירו כחשובים.
עבד לא מרגיש מה קורה איתו ולו. לא יודע בכלל מי הוא. לא ער לכל מה שמתחולל בנפשו. בעולם הפנימי השוכן בתוכו. הוא לא שומע או מתייחס לשאלות שנפשו מבקשת לדעת ולשאול. הוא לא מכיר בעובדה שכל התשובות מצויות בליבו. הוא לא יודע מה באמת עושה לו טוב, גורם לו להרגיש מלא מבפנים, לא מכיר את עצמו. לא מתמודד ישירות עם מה שמפריע לו. בכל פעם שהוא מרגיש רע הוא מיד מוצא את הדרכים העקיפות לנטרל את ההרגשה מבלי לעבור דרכה ולרפא אותה משורשה. הוא פועל בניתוק רגשי מכל מה שהוא מרגיש, כי הוא לא יודע או מבין את השפה שמדברת איתו נשמתו שלו.
עבד פועל בתוך כלא פנימי. מוצף מבפנים באמונות מגבילות על מי הוא באמת, מה אפשרי ומה הוא מסוגל לעשות. מוגבל בתודעה ולא מחובר לאלוקיו. מנוהל על ידי תבניות שכליות ומחשבתיות, הגדרות חיים מהותיות לא מבוררות, מסקנות עבר ומשקעים ישנים שמנהלים לו את החיים. נשלט על ידי מה ואיך שהרצון שלו פועל. משועבד ליצרים רעים, הרגלים ולרצונות משתנים, גם אם הרסניים וכאלו שיכולים לגמור לו את החיים. הוא לא יודע מה באמת הוא רוצה כי הוא מעולם לא עצר לברר עם עצמו מה באמת רצונו ומה באמת יעשה לו טוב.
עבד מתנהג, בוחר ומנהל את החיים כאילו אין לו באמת בחירה חופשית. הוא אנוס. חסר ברירה. יש רק נתיב אחד. כל מה שנכון, טוב וחכם ברור מראש. מוכתב. ידוע. חסר חופש וחירות פנימית לבדוק בינו לבין עצמו האם פנימיותו באמת מיישרת קו מרצונה עם התכתיב החיצוני – החברתי, הכלכלי או ההישגי.
עבד תמיד צריך לקבל מאחרים. כאילו אין לו כלום מעצמו. הלב שלו מתכווץ או מתרחב בהתאם למה שחושבים או מתנהגים כלפיו אחרים. כשמתייחסים אליו בחוסר כבוד הוא באמת מרגיש שאין לו כבוד. שכועסים עליו הוא מיד מצטדק ומסביר למה הוא כן בסדר. שלא אוהבים את מה שהוא אמר או עשה הוא מיד עובד כדי לקבל את האישור בחזרה. כשמקטינים אותו הוא באמת מרגיש קטן. בהתאם לזה הוא פועל ומגיב. משועבד בכל רגע למה שהוא מרגיש. מגיב מתוך אינסטינקטים רגשיים, מידות מקולקלות ורגשות שליליים, ופולט החוצה כלפי הזולת דיבורים ומעשים שגויים ופסולים, שמעמיקים לו את התדמית ומרחיקים אותו מה"אני".
תודעת עבד כזו, בצורת המטריקס המתקדמת והמשוכללת שקיימת בדורנו, יוצרת אדם שמתנהל בחייו בחוסר שימת לב ותרדמה רוחנית, חי את חייו בהתעלמות עצמית, כמו רובוט מכני, בלי שכל ישר, לב מרגיש ומוסר בסיסי, בזמן שכל כולו היא מהות פנימית אלוקית.
חיים של עבד
אדם החי בתודעת עבד הוא בעצם עובד את רצונם של אחרים. יותר חשוב לו מה שהם אוהבים, מרגישים, אוהבים וחושבים.
אדם החי בתודעת עבד יכול למצוא את עצמו, על אף השפע העצום שקיים היום בכל מישור, לומד מקצוע שבכלל לא מעניין אותו, רק בגלל שהוא צריך תעודה על הקיר שתאשר את זה שהוא חכם או מצליח, ותראה לעולם הרבה דברים רק לא את מי שהוא באמת. הוא יכול לעבוד שנים ארוכות בעבודה שהוא בכלל לא אוהב, להיות שחוק ולהתנהל כמו איזה חי-מת, רק בגלל שהוא מקבל משכורת טובה, קרן מנהלים וההורים או בן /ת הזוג מרוצים. הוא חי כל יום באותה צורה, לא משתנה ולא מתפתח. לא לומד. לא משנה. לא מתקן. קם, אוכל, שותה, נוהג, עובד, מקליד, נוסע, מחנה, קונה כמה מוצרים בסופר, הולך לאיזה אירוע, חוזר הביתה, מתקלח, מדליק את הטלוויזיה ונרדם.
הוא מגיב בהתאמה בכל פעם שמישהו גורם לו להרגיש רע. כועס, משפיל, מצטדק, נוקם, מרכל, מקלל, מקנא ומתחרה. עסוק בלהראות לכל העולם איך הוא נראה, מה הוא אכל, באיזו חופשה הוא היה, איך החיים שלו נראים וכמה הוא "מאושר", לא בגלל שיש לו איזה מסר חשוב וערכי להעביר, אלא בגלל שהוא זקוק לאישור מאחרים. הוא לא עוצר לברר את עצמו, מה הוא רוצה, מה הדעות שבהן הוא אוחז, מה דרוש בתוכו לתיקון ומה ראוי להתפתחות, מה האמת ומה השקר, מה נכון לעשות וממה כדאי להמנע, איך מערכת היחסים שלו עם המשפחה.
הוא מאמין לכל מה שאומרים לו המנהיגים, המרצים באוניברסיטה, החברים ו"המשפיעים" החברתיים. הוא לא עוצר לעשות סדר בתוך עולמו הפנימי, בתוך הערכים שמתוכם הוא פועל. הוא לא בוחן אם הגבולות שאותם הוא אימץ נכונים וטובים או כולאים אותו בתוך כלא הרסני.
תודעה כזו היא תודעה הפוכה. הפוכה לאמת לאמיתה. מסתירה ממנו את החירות הפנימית והמעשית שבה הוא יכול לחיות. מסתירה ומעלימה ממנו את החופש שבו הוא יכול לחיות.
בשביך להיות אדם חופשי בעל חירות פנימית אדם צריך להשיב לעצמו את הזהות המקורית שניתנה לו מיום היוולדו. הזהות האלוקית. הזהות האמיתית שבה התודעה שלו היא תודעת בן חורין.