לא מעט זוגות רבים בלי הפסקה. כל נושא או מצב הוא סיבה למריבה. הבעיה היא לא רק הריבים הבלתי פוסקים, אלא האווירה הכוללת שנוצרת מהריבים השוטפים. שתיקה, מתחים, עקיצות, תקשורת טכנית ועניינית, חוסר תקשורת, כעסים, עלבונות, מחשבות בלתי פוסקות, טרדות, חוסר ריכוז, עקשנות, צעקות, קללות, נמצאים ביחד אבל חיים לחוד, ילדים שכלואים ביחד אתכם בכלא הרגשי הזה, עירוב של גורמים חיצוניים, כמו בני משפחה או חברים, בניסיון לפרוק את הלב או למצוא פתרונות, ועוד הרבה הרבה תוצאות שליליות.
אולי אנחנו פשוט לא מתאימים?
לא מעט זוגות שחווים כזה מצב לאורך זמן מגיעים למסקנה – שאין התאמה. מה שהתאים פעם, לפני הילדים, לפני עשרים שנה או לפני שנה שהם עמדו מתחת לחופה, פשוט לא מתאים יותר. לא מתחבר. דברים השתנו ואין ברירה, אלא לפרק את החבילה.
מלבד העובדה שלגירושין יש משמעויות רבות (משמעות רוחנית, אישית- נפשית, כלכלית והורית) שלדעתי כל זוג צריך לקחת אותן בחשבון לפני שהוא קובע תור לבית הדין הרבני, השאלה היותר חשובה, כשמגיעים לכזו מסקנה, היא – האם זו ההחלטה הנכונה?
אם היה לכם, לצורך הדוגמה, תופעה חוזרת ונשנית של פריחה ביד. פריחה קשה, מגרדת, שורפת, מציקה, מדממת, שבכל פעם מתפשטת מחדש. אתם מטפלים, מושחים משחות, מנקים, מחטאים, חובשים, הפריחה נעלמת. ואחרי זמן מה, שוב חוזרת. שוב כאבים, גירודים, שלפוחיות. אתם, שנמאס לכם מהמצב הזה, מכל מיני משחות, תרופות סבתא והניסיון לתת לזמן לעבור, קובעים תור לרופא עור מומחה. סוף סוף, הגיע המועד ואתם נכנסים לרופא, מראים לו את הפריחה, מפרטים לו את כל השיטות, המשחות והכדורים שניסיתם כבר, ואיך שום דבר בפועל לא עבד. הרופא, מסתכל, בודק ובוחן ובסוף מצהיר על הפתרון- אין ברירה, חייבים להוריד את היד.
נשמע לכם הזוי?
זה לא. אם תסתכלו על הפתרונות ברפואה, זה קורה לא מעט. מורידים אברים (בלוטת תריס, שקדים בגרון, כריתת התוספתן וכו') שלגרסת הרופאים לא חשובים לחיי האדם, כמעין שיטה לפתור בעיה שלא הבינו את שורשה. מצחיק, עצוב או מפחיד אתם תחליטו.
השאלה- מה אתם הייתם עושים אם חלילה הייתם במצב הזה? האם הייתם מסכימים לכרות את היד?
כמובן, שעניינו במאמר הזה הוא לא דרכי הרפואה לפתרון בעיות גופניות. אלא, זו המשלה בלבד שנועדה להעביר מסר אחד- האם כשמשהו לא עובד, איבר בגוף או מערכת נישואין, פשוט מורידים, חותכים ומנתקים?
למען הסדר הטוב, אכתוב כבר עכשיו – אכן, יש מצבים, שבהם אין ברירה אלא לסיים את היחסים. במיוחד, במצבים חריגים שבהם הפירוד והניתוק הוא הדרך שבה צריך ללכת כדי לשמר את החיים עצמם או את הנפש של האדם. יחד עם זאת, המקרים האלו אמורים להיות החריג ולא הכלל. איכשהו, מתקופה לתקופה, הפירוד, הגירושין, הפרדת הבתים וילדים שרואים את ההורים בימים קבועים, נהפכו להיות הנורמה והכלל, ולא החריג והמוזר.
אז מה עושים בכזה מצב?
הדבר הראשון שצריך להבין במצב שבו רבים בלי הפסקה- הוא שלא הבנתם מה באמת הבעיה.
יכול להיות שאתם קוראים את זה עכשיו וכל מה שעובר לכם בראש זה שאתם מבינים טוב מאוד מה הבעיה. אם זה מה שעובר לכם בראש, אני מרשה לעצמי לנחש, שהבעיה שהצלחתם לאתר היא לא שלכם ולא אצלכם. אלא, במי שמולכם. הרי זה ברור ומובן, שאם הייתם חושבים שהבעיה היא שלכם, הייתם משנים, מתקנים ופותרים את הבעיה ולא מגיעים למאמר הזה בכלל.
אם זו המסקנה שאליה הגעתם, יכול להיות שאתם צודקים, וזה הצד השני שלא מבין מה הוא עושה לא נכון, ואתם לא מצליחים לגרום לו לקלוט את הטעות שלו, בגישה או בבחירה, ולהביא אותו להבנה שהפתרון לבעיה של מערכת היחסים שלכם, נמצא בידו, וכל מה שהוא צריך זה פשוט להשתנות.
התוצאה של מסקנה שכזו, היא שאתם גזרתם על עצמכם להיות תלויים בצד השני. במה שהוא יבין, יקלוט ויסכים לשנות. תלות, שמועד סיומה לא ידוע. תהליך, שבו אדם מתוודע לעצמו, רוצה, מוכן ומבקש לחוש את הרע ששוכן בתוכו, לבחון את פנימיות ליבו והתנהגותו לאחר, לקחת אחריות ולשנות, זה תהליך שמבוסס על רצון ובחירה, ולא על כפייה, אולטימטום או הפחדה. פתרון שכזה, שתלוי כולו בתהליך של אדם אחר, דורש סבלנות, הכלה וחוכמה גדולה איך לנוע נכון אל מול הצד השני, בתהליך ההתפתחות האישי שלו, מבלי להתעצבן, להיפגע או להרגיש חסרי ערך כל שני וחמישי.
רוב האנשים שמחזיקים בכזו מסקנה, שהצד השני ומה שהוא עושה זו הבעיה, לא מצליחים (ובצדק רב) לאורך זמן להיות סבלניים ומכילים. במצב כזה, התוצאה היא עוד יותר עגומה. חוסר אונים, סבל, ריקנות, בדידות בתוך היחסים, עצבות, ייסורים ותקיעות, לא רוצים לחיות בכזו מערכת יחסים ומצד שני, לא רוצים (או יכולים) לפרק את המשפחה והיחסים.
הסיבה שיש כאלו תוצאות שליליות ומחרבות חיים במסקנה כזו היא פשוטה- זו לא מסקנת אמת מיסודה. לא בגלל שהיא שקרית ולא נכונה. אלא בגלל שהיא כוללת בתוכה רק חצי מהאמת השלמה, וזו הסכנה הכי גדולה – דילגת על עצמך.
מה הפתרון?
הפתרון הוא להבין בראש ובראשונה שהסיבה לכל (או לרוב) הריבים החוזרים, היא בעיה שמצויה בשורשי הדברים. בעיה סמויה, שלא נראית ומתגלה בצורתה האמיתית. הדרך שבה היא מתגלה, היא בבעיות שהיא יוצרת מתוכה, בתוך הריבים, המחלוקות ואי ההסכמות בנושאים השונים בחיים השוטפים.
לבעיה שסמויה בשורשי הדברים יש מספר מאפיינים והשלכות. ברוב המקרים בני הזוג לא מצליחים "לעלות" עליה ולגלות אותה. כפועל יוצא, היא מעולם לא מתבררת ביסודה, לא באה על פתרונה ומייצרת ריבים בלי הפסקה. הריבים האלו, כשהם חוזרים ונשנים, כל פעם בנושאים אחרים, מביאים להתשה, עייפות, אכזבה קבועה, ייאוש, ובלא מעט מקרים גם למסקנה שאין יותר התאמה ושהליך גירושין הוא המוצא.
תהליך הבנת הבעיה ומציאתה, גם אם היא מאוד עמוקה, הבנה מה גורם לה להתהוות בכל פעם מחדש, ומה הפתרון הנכון והמדויק ביותר, שאחרי שהוא יבוצע, הבעיה הזו תבוא לסיומה ולעולם לא תחזור על עצמה- דורשת תחילה, הבנה בסיסית מאיפה היא בכלל מתחילה.
כולנו מכירים את האמרה הידועה: "לטנגו צריך שניים". ריבים בזוגיות, בפרט אם הם חוזרים ונשנים, מצריכים שניים. אותך ואותו. אותך ואותה. שאף אחד מכם לא יסכים לוותר, לקבל, להבליג או להתפשר. המשמעות הפשוטה של כזה מצב- שלכל אחד מכם יש חלק בריב הזה. עמדה שעליה אתם לא מוכנים לוותר.
לכן, בשביל להבין מאיפה הבעיה צומחת ומתחילה- כל אחד מבני הזוג חייב לעשות עבודה. להתחיל בעצמו ולא במי שמולו. להפוך את ההסתכלות מן החוץ אל הפנים. להפסיק לדלג על עצמו, כאילו הוא לא חלק מהבעיה.
על מה ולמה אתה באמת רב?
אף אדם לא רב עם אדם אחר כי הוא שלם עם עצמו ומרגיש טוב. אם זה היה המצב, לא היינו רבים היינו יודעים להסביר את עצמנו בגובה עיניים, בשקט ובלי התלהמות, וסוגרים את המחלוקת בהבנה, או לכל הפחות בפתרון מוסכם.
הריב התחיל בצד שלכם ברגע שאתם התחלתם להגיב. לא מעט אנשים חושבים שהתגובה שעליה מדברים היא זו שהם מגיבים כלפי חוץ, מה שהם אמרו או עשו, וזה מה שהם בודקים ובוחנים, בין היתר, שהם מנסים להבין על מה הריב.
אמת הדבר, שכשהלב שלנו בוער מכאב, כעס, עלבון או תסכול אנחנו מתקשים לשתוק ולא להגיב. לא רק שזה מרגיש בלתי אפשרי, אלא ההפך, זה גם מרגיש חיוני והכרחי. כי אם לא נשים את זה על השולחן איך זה יתוקן? איך הצד השני יבין מה הוא עשה? מה הגבולות שהוא עבר? מה אנחנו חושבים ומרגישים? ומה אנחנו יותר לא מוכנים לקבל?
בשביל שהמסר שלנו יעבור לצד השני, וכמובן שזה תלוי נסיבות וסוג הנפשות הפועלות, אנחנו משתמשים בהמון דרכים. צועקים, מקללים, מתפרצים, מתפוצצים, עושים פרצופים, מגחכים, מגלגלים עיניים, משמיעים קולות, מדברים בטון שקט ומילים גבוהות שרק מתריסות ומהוות עטיפה "יפה" למילים קשות ומוכיחות, שותקים, מנתקים תקשורת ועושים "ברוגז".
התגובה שלנו כלפי הצד השני, בין אם היא שתיקה רועמת וקטלנית ובין אם היא צעקות שכל השכונה שומעת, היא רק התוצאה. לכן, בשביל לברר ולפתור וויכוח, ריב או מריבה (ולא, זה לא אותו דבר), אין טעם להתעסק עם איך שהגבתם כלפי חוץ, על אף שזה מאוד חשוב, כי התגובה החיצונית היא לא השורש שממנו הדברים צומחים.
למעשה, התגובה החיצונית שלכם, בפרט אם היא קשה, היא הסימן שמלמד ומוכיח עד כמה היא רק התוצאה. תוצאה של תגובה פנימית שכבר קרתה, ברגש ובמחשבה. התגובה הזו, היא הסימן שלכם שעכשיו יש זמן עבודה, שבו אתם נדרשים להיכנס לתוך המערכת הפנימית שלכם ולהבין מה באמת קרה, ועל מה אתם רבים בכזו עוצמה.
כל עוד הלב בוער בפנים, ולא נעשית בדיקה פנימית, יהיה מאוד קשה לשלוט בתגובה ולא לריב, שלא נדבר על להקשיב ולהכיל. זו נהיית משימה עוד הרבה יותר קשה, שהצד השני לא מבין, עומד על שלו, ומוסיף עוד דלק למדורה. המצב נהיה עוד יותר קשה, אם אנחנו ממש צריכים, בשביל שנוכל להרגיש טוב, שהצד השני יבין, יסכים ויראה את השכל והצדק במה שאנחנו אומרים ומרגישים.
לכן, במצב שכזה, כל אחד מהצדדים נדרש לעשות, בראש ובראשונה, שלום בית בתוכו. להביא את עצמו למצב שבו הוא יכול להגיד את מה שהוא חושב ומרגיש, לא מתוך בערה רגשית וקונפליקטים פנימיים, אלא מתוך יישוב דעת ובירור פנימי. לדעת את עצמו. לסדר את התגובה הפנימית בצורה אמיתית ונכונה, ומתוכה להוליד תגובה חיצונית נכונה. להגיב מתוך לב ששוכן בו שלום פנימי, ומשם לנוע לעבר שלום בית זוגי.
בירור פנימי
הדרך של בירור פנימי שכזה מתחילה מתוך הכרה והפנמה פשוטה, שהלב שלכם מגיב בצורה שלילית (= רגשות לא טובים) למה שהוא שמע, ראה או חווה. וזה לא קורה בלי סיבה. משהו קרה. מישהו אמר או עשה משהו שגרם ללב שלכם להגיב בכזו צורה. והתפקיד שלכם הוא – להבין את הסיבה האמיתית והשורשית שיצרה כזו תגובה.
לא להסתפק בסיבות חיצונית ובסיפור העובדתי- מה הצד השני אמר או עשה, מה קרה ומתי. לא להסתפק בתשובות חלקיות (זה פגע בי, עצבן אותי, הוא מתסכל אותי, היא מייאשת אותי). לא להתעסק במניעים של הצד השני, במה שהוא רוצה, באיך שהוא מרגיש או חושב. לא לברר את הדעות של אנשים אחרים, קרובים או רחוקים. לא להתעסק בהגנה, אישור או הצדקה עצמית, ולמה מה שאמרתם, הגבתם ובחרתם הוא מוצדק ומובן. לא לבזבז את הזמן לקבל אישורים מאנשים אחרים למה אתם צודקים.
אלא
להתרכז בעצמכם. להבין שהתשובות שאתם הכי רוצים, אלו שאם תגלו אתם תדעו בדיוק איך להגיב, לא נמצאות בשום מקום אחר. אלא, בפנים אצלכם. בתוך השכל, הלב ובעיקר הנשמה. אתם יודעים טוב להבדיל בין טוב לרע. כל מה שאתם צריכים הוא להסכים לראות את עצמכם כמו שאתם באמת. להסכים להתוודע לכל המקומות הפנימיים, גם אם הם מאוד נמוכים, מביכים, משפילים, לא מתוקנים, או אפילו אם הם כאלו שידרשו מכם להכיר בזה שאתם אלו (שאולי) צריכים לבקש סליחה ולשנות גישה. גם אם התשובות יאלצו אתכם להכיר בחללים פנימיים, כל מיני מקומות שבהם אתם חלשים או "נזקקים".
האמת הפנימית הזו היא זו שתהפוך אתכם לבני חורין, חופשיים. מהסיבה הפשוטה, שכשאתם תגלו מה הבעיה הנשמה שלכם לבד תספר לכם מה התשובה. מה הגבולות הנכונים שצריך לקבוע ולשמור, מה לבחור וממה להימנע, מהו הרע שממנו צריך לסור ומה הטוב שבו צריך לדבוק, מה אתם צריכים להגיד או לעשות בין אם זה יהיה קל או קשה לכם לקיים. אתם תדעו לבד את הדרך שבה אתם צריכים ללכת כדי להיות שלמים בפנים ולהגיב בהתאמה כלפי הצד השני.
לכן, כשאתם מבררים את עצמכם, אל תוותרו על האמת שלכם. תתעקשו לקבל תשובה. להבין על מה ולמה אתם מגיבים כזה רע.
התנהגו אליך בזלזול או בחוסר כבוד, נתנו לך הרגשה שאתה לא באמת חשוב, שאתה בלתי נראה, לא מובן, לא צודק, שאתה שני, שלישי או אחרון בסדר העדיפויות, קטן, חסר ערך, טיפש, דחוי או פחות רצוי או שמה שקורה איתך לא באמת חשוב או מעניין.
או שאולי הרגש השלילי שיש לך בלב הוא תוצאה של משהו רע שאתה רואה באדם מולך. אגואיסטיות, עצלנות, קמצנות, חוסר כבוד, יהירות, ריכוז עצמי, שקרנות, חוסר הערכה או הוקרת תודה, נצלנות, אדישות, גאוותנות, עצבנות, שתלטנות, חוסר יושר, צדק או הוגנות, חנפנות, רכלנות, חוסר רחמים או נדיבות, פזרנות, עזות פנים, חוצפה או דו פרצופיות.
יש עוד המון תשובות אפשריות. מה שחשוב הוא שתמצאו את הסיבה. וברגע שמצאתם אותה תסדרו בתוככם תגובה נכונה. תגובה שמבוססת על דרך אמת, ישרה ונקיה, הן כלפי עצמכם והן כלפי מי שמולכם. האמת היא, שתגובה נכונה ואמיתית היא נושא נרחב בפני עצמו, וזה לא המקום להרחיב. אומר לכם בשורה התחתונה, שהסימן שהצלחתם להגיע ליעד המבוקש, הוא לב שלם ושקט, שיודע לדבר את תוכו, להבין את הצד השני ולא לריב.