המרכיב הראשון לשלום בין אנשים, ובמיוחד לשלום בית, בין זוגות ובין בני משפחה, הוא רצון. רצון פשוט שיהיה שלום, שהמערכת יחסים כן תעבוד, שיהיה טוב, שהמשפחה לא תקרע בשום מובן או צורה. הדרישה הבסיסית הזו מתאימה לעובדה, שרוב האנשים לא באמת רוצים לריב ולהביא לתוצאה של פרידה או התרחקות מבן. ת זוג או בן משפחה.
יש הרבה מאוד סיבות למה בני זוג או בני משפחה רבים, מתנתקים או מתגרשים. ככמות האנשים כך כמות וסוג הסיבות. בחינה של מקרי החיים השונים מלמדת שחלקן של הסיבות הן באמת מוצדקות. יותר מזה, הן סיבות שמחייבות. מחייבות לעצור, לשים גבול, להתרחק או להיפרד. אלו המקרים שבהם דווקא החיבור הוא אסור, שדווקא השלום והאחדות הם אלו שמחייבים את הפירוד. אלו לא המקרים שעליהם נדבר במאמר הזה, כיוון שאלו הם מקרי הקצה, ולמרות שבדורנו אותם מקרי קצה הולכים ומתרבים בקצב מסחרר, הם עדין לא מייצגים את רוב רובם של המקרים.
ברוב המקרים אנשים רבים בגלל שהם צודקים. לא מוותרים. לא יכולים. מתקשים.
האמת, זה אנושי. אין שום סיבה הגיונית, בשכל הישר, שאדם שמרגיש שהוא צודק, יסכים לוותר. הרי, אנחנו לא מחזיקים בכזו דעה בלי היגיון. אנחנו יודעים להראות, להסביר ולהוכיח, לעצמנו ולאחרים, למה אנחנו צודקים במאת האחוזים. מה בדיוק קרה, מי אמר למי, מה הצד השני עשה, ואיך אנחנו הגבנו בחזרה. אנחנו יודעים להגדיר לפי אמות היושר והמוסר, מהו הטוב ומהו הרע, ואיך בדיוק בזה הצד השני חטא ופשע. ביודעין או בשגגה. על מה הוא צריך לקבל אחריות, להתחרט ולשנות. לא רק בשבילנו או בשביל המשפחה, אלא כי זה מה שנדרש ומתבקש מצד הצדק והאמת.
כשזה המצב, כמעט אין שום סיכוי שנרצה לוותר. זה אפילו מתבקש שנתעקש. הרי, זה צדק שנובע מתוך אמת. למה שנסכים או בכלל נרצה לוותר על צדק כזה שמקפל בתוכו יסודות ערכיים, התנהגויות טובות וגבולות נכונים, שבלעדיהם ספק אם זה אפשרי או אם אנחנו בכלל רוצים שתהיה מערכת יחסים.
על פניו, להסכים לוותר במקרה שכזה זה בעצם להסכים לוותר על האמת. אמת כזו שחייבת להישמע, לקבל את מקומה ואת כבודה. אמת כזו שאי אפשר לשתוק, אי אפשר להעביר אותה לסדר היום, היא יותר מידי חשובה ונוגעת בנושאים מהותיים, כאלו שמהווים את הבסיס או העיקר של מערכת היחסים. במיוחד כשיש לנו את כל ההוכחות להראות שאנחנו צודקים, שזה לא תוצר של פרשנות אישית. אלא, שזו תוצאה שאליה יגיע כל אדם שיבחן את הדברים בשכל ישר, היגיון בריא ומוסר בסיסי.
צודקים.
הבעיה עם כזו גישה היא, למרות שהיא נושאת בתוכה אמת גדולה, היא ידועה. ברוב המקרים, היא מובילה בדיוק לתוצאה ההפוכה, לכל מה שהוא לא שלום. ואם התוצאה הזו לא מרגישה לנו רעה, כשהיא קורית עם מכר, קולגה או שכנה, עם בני זוג או בני משפחה היא מורגשת במלוא עוצמתה.
מה עושים? עומדים על הצדק ומחרבים את היחסים או המשפחה? או ההפך, מוותרים על הצדק למען השלום?
בדילמה הזו, התוצאה לא נמצאת באף אחד מהאפשרויות. לא בזו שמביאה להחרבת היחסים או המשפחה, וגם לא בזו שמחייבת וויתור על אמת למען השלום, הרי איזה שלום זה בכלל אם הצדק של אחד הצדדים, על כל האמת שנכללת בתוכו, לא נשמע ולא נחשב?
המציאות היום מלמדת, שחלק גדול מהאנשים לא מצליחים ומוצאים את עצמם, במקרה הטוב, רבים. רבים עד שאחד מהצדדים מותש ומוותר, לא כי הוא רוצה או מסכים עם הצד השני, לא מתוך הבנה או שלום, אלא מתוך עייפות מאוד גדולה, רצון לשקט והפסקת המלחמה, למרות שבליבו הדעה לא באמת השתנתה. במקרה הרע, בדיוק כמו שהסטטיסטיקה מראה, יותר זוגות נפרדים ומתגרשים, עד שזה כבר הפך לנורמה שילדים גרים בשני בתים נפרדים, בני משפחה (אחים, הורים וילדים וכו') שמתנתקים למשך שנים, עד לרמה שזה מחלחל לדורות הבאים.
אז מה הפתרון?
להיות אדם של אמת וצדק עד הסוף.
אדם של אמת וצדק לא ירא ולא מפחד, לא בורח, מתחמק, שותק או מתעלם. ההפך, אין לו שום בעיה להתמודד כי הוא יודע ומאמין שהוא בחן את הדברים במידת האמת וכפועל יוצא, הגיע למסקנות של אמת.
אדם שכזה לא ירגיש צורך או ימצא את עצמו תוקף או מוכיח, מתגונן או מצטדק. הוא ידע להסביר את כל מה שהוא ראה, חשב, הבין, הרגיש ובחר, את ניתוח המצב על ידו ואת המסקנות. הוא ידע לעשות את זה בבהירות ומתוך כבוד. מבלי להקטין, להשפיל או לבזות.
אדם כזה ידע להודות, מתוך בירור פנימי שהוא עשה עם עצמו, בכל אחד מהדברים שהוא אמר או עשה לא נכון, להביע חרטה ולשנות מרצונו. הוא ידע לעשות את זה בכל אותם מקומות שבהם האמת והצדק לא עומדים איתו, עוד הרבה לפני שהצד השני מוכיח אותו.
אדם כזה הוא בעל יכולת מעשית בפועל, לשמוע, בנחת רוח ומבלי להתפרץ, למה שיש לצד השני לומר. יכולת שנובעת מתוך ידיעה שהאמת שבה הוא אוחז, היא טובה ונכונה, ומעצם היותה כזו היא תמשיך לעמוד מול כל טענה הפוכה או סתירה, ותכלול בתוכה תשובה ישירה וראויה לכל ספק, בירור, תוכחה או שאלה.
אדם כזה יסכים מרצון לא רק לשמוע אלא באמת להקשיב. הסכמה שנובעת מתוך ענווה, שהאמת, הצדק והחוכמה לא ניתנו לו במלואם וגם ולא לאף אדם. הסכמה שנובעת מתוך חיפוש של אמת אחר האמת לאמיתה, האמת השלמה, זו שבחלקה מצויה בתוך זוית הראיה הנוספת והמקבילה. הסכמה לראות ולהבין איך המציאות נקלטה וקיבלה משמעות בעיניים של הצד השני, מה הוא הבין, ראה ועשה, מה הוא הרגיש ובחר. מהן בעולמו אמות היושר והמוסר, ואיך הוא מבדיל, לפי ערכיו, בין שגוי לפסול בין טוב לרע. מה נכון מצידו שיקרה ויעשה, מה מבחינתו מתבקש מצד האמת.
אדם שכזה יודה על האמת בכל בזמן, מול כל אדם, בכל מצב ובכל מקום, שבו היא פוגשת אותו. גם אם זה מחייב שהוא זה "שיוריד" את ראשו. אדם שכזה ישמח בלבו שניתנה לנו האפשרות לשאת אמת יותר גדולה בקרבו.
אדם שכזה יקדש את הצדק כערך חיים, גם כשהוא מוצא אותו בצד השני. הוא ידע או ילמד איך להתגבר על אגו, חשיבות, כבוד, רגש, דעה או מידה, איך לשנות התנהגות שחוסמת אותו מלחיות לפי האמת השלמה, זו שהוא באמת מאמין בה ובחשיבות ערכה.
אדם שכזה לא יסכים לפירוד בתוכו בין האמת לבין מה שהוא. הוא יבקש למלא את ערכיו במשמעות מלאה, ושתהיה התאמה ביניהם לבין התנהגותו במציאות עצמה.
אדם שכזה, יראה וייווכח, בתוך מערכות היחסים שבחייו, בפרט אלו שהם הכי חשובות וקרובות, איך מתוך צדק ואמת מגיעים אל השלום.