האדם המעיר זה אדם שמעיר מתוך רצון אישי. להביא לשינוי של האדם שמולו. בדרך כלל, אדם קרוב. הדרך של האנשים המעירים, היא להסביר לצד השני, מה הוא עושה לא טוב, מה שגוי, פסול ולא רצוי, מה הוא צריך לעשות, מה הנכון ומהו הטוב. כי אותו אדם פשוט ישן, ולא רואה את זה בעצמו. או את עצמו.
אדם מעיר זה אדם כשהוא מדבר אתה מרגיש שהוא בעצם מעביר עליך ביקורת. ביקורת שלילית, מורידה ומנמיכה, שלא פעם עטופה במילים מכובסות, מילים יפות עם משמעויות מכוערות. על מה שאתה עושה ואיך שאתה מתנהג, ומה זה אומר עליך כאדם. ביקורת כזו ששמה דגש על כל מה שלא. לא טוב. לא מספיק. על הטעות שנעשתה. על כמה ההתנהגות שלך היא שגויה ומקולקלת מיסודה. ביקורת כזו שגורמת לך להרגיש ממש רע. כמה אתה מלא פגמים. כמה עוד אתה צריך לתקן ולשנות בשביל שאתה תכול להיחשב או להרגיש עם עצמך אדם טוב. כמה אתה חלש, טיפש או לא חכם, צבוע, שקרן, פחדן, גאוותן, חסר בטחון, אגואיסט ולא מפותח.
ביקורת של אדם מעיר, יכולה להיות מאוד חיונית וחשובה להתפתחות הרוחנית של הצד השני, אבל היא כזו שהלב של האדם לא יכול לקבל אותה. זה עוד יותר קשה, אם אותן מילים קשות הם גם מדויקות, והאדם עצמו, יודע שלמרות שזה כואב זה עדין אמת. כך או כך, זה לא עובד. הסיבה, שהביקורת הזו לא מועברת בדרך בונה, שמעוררת רצון לשינוי או הקשבה. גם אם אותו אדם מעיר בא מתוך אמת גדולה, רצון ולב נקי, לעזור לאדם השני להבין מה הוא באמת עושה לא טוב, כדי שהוא יוכל לבחור ולפעול בצורה יותר מדוייקת ונכונה, אין אדם שלא מתקשה לקבל כזו גישה. שבמקום להאיר, לעזור ולדייק היא עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה, גורמת לאדם, באופן אינסטינקטיבי, להגן על עצמו בכל הכוחות האפשריים, לחפש ולמצוא פגמים ולשים אותם ישירות בפנים של האדם המעיר, בלי רחמים.
הבעיה מחריפה עוד יותר, כשהביקורת של האדם המעיר לא נובעת מאמת אובייקטיבית ונקיה, אלא מתוך נקודת ראות אישית, דעה פרטית מלאה נגיעות אישיות ורצונות אנוכיים שמי שישתנה יהיה הצד השני, כדי שלו עצמו יהיה יותר קל, נוח וטוב. בעיה, שמקבלת משמעות עוד יותר גדולה, כשמעירים מכזו נקודת מוצא לאדם קרוב, בן/ת זוג, חבר או בן משפחה.
לעומת זאת- האדם המאיר.
אדם מאיר הוא אדם שגורם לצד השני להבין דברים, לפעמים מבלי שהוא בכלל נדרש לדבר ולהסביר. אדם שיודע להעיר ע"י זה שהוא מאיר ונוהג בעצמו בצורה הנכונה ובדרך הישרה, מראה מתוכו איך זה מרגיש ואיך זה נראה. אדם שיודע שהתנאי להעברת ביקורת או מתן תוכחה הוא: אהבה. אדם שיודע להאיר לאחר, את כל מה שדרוש תיקון ושינוי בתוכו, בגלל ובזכות הטוב שהוא רואה בו ומאמין שהוא מהותו. אדם מאיר לא תוקף, מכער או מחליש את הצד השני בתקווה שזה מה שיביא אותו לשינוי. הוא לא משתמש בחולשות ובפגמים כדי להפוך אנשים לטובים. ההפך, הוא משתמש בדברים הטובים והטהורים שבאדם, כדי להאיר לו את המקומות שבהם הוא פועל בהיפוך למי שבאמת הוא.
אדם מאיר יודע לזהות את מה שלא אמיתי וערכי, את כל מה שפסול ושגוי, ולעשות זאת בלי ציונים ובלי שיפוט. לא מתוך דעה פרטית נגועה, אלא מתוך אמת אובייקטיבית עליונה שלא משתנה. אמת כל כך גדולה, שמאפשרת לאדם את זכות הבחירה בין טוב לרע, ולא כופה אותו לעשות את רצונה. הוא מניע אותו לממש נכון את זכות הבחירה ולהשתמש בה לתועלת טובה.
אדם מאיר יודע להקשיב. למצוא את עצמו במי שמולו. לזהות את המקום הרגשי שהוא מונח בו. למצוא את נקודת ההשקה, כדי שכל שהוא כן יבחר לומר במילים, ינבע מתוך לבו, ויוכל באמת לחדור ללב של מי שמולו. אדם מאיר ידע לתת את הכלים והידע שהאדם צריך בשביל להבחין בין שקר לאמת ובין טוב לרע, ולדעת איך להלביש את זה, מרצונו, בתוך חייו. אדם מאיר הוא זה שבאמת מעיר את האדם. מעיר אותו לעשות שינוי. שינוי אמיתי, שנובע מתוך הבנת השכל והפנמת הלב, מהו הטוב שבו הוא רוצה לבחור ולפיו הוא רוצה להתנהג ולחיות.