לך תגדיר יופי. זה כמו להגדיר אהבה, או אמונה. מושגים מופשטים, שאין להם שום ביטוי וצורה, עד שהם לא מתלבשים על איזה דבר או אדם. מלבד העובדה שיופי הוא באמת בעיני המתבונן, כל מה את, אתה ואני, מגדירים כ- יפה, הוא בעצם מתנת האל. בין אם הוא ניתן לפרח או אדם. אין במתנה החיצונית הזו שום דבר שמלמד או מוכיח דבר על מקבל המתנה, והאם כמו שהוא יפה מבחוץ, הוא גם באמת יפה מבפנים.
הדברים מקבלים חשיבות יתרה, כשעוסקים ביופי אנושי, בסוג היופי שמתלבש ומקבל צורה על אנשים, גברים ונשים. באיך שהם נראים, במיוחד אם הם בני המין השני. כמה אנחנו מתרשמים מחזות חיצונית יפה, ומרגישים טוב שאותו אדם יפה רואה בנו יופי חזרה.
הנקודה הקריטית והחשובה, במיוחד בנוגע לסוג היופי הזה, שהוא נחלק לשני רבדים. חיצוני וגלוי – פנימי ונסתר. מתנת הכריזמה או החן והיופי בעיני הסביבה, שהאדם קיבל במתנה, מקבלת משמעות אמיתית אם היא גילוי חיצוני של יופי אישיותי. יופי של מידות טובות, יושר ומוסר, חן פנימי, לב טהור, שמח ונקי. יופי אמיתי שמאיר מתוך האדם את מי שהוא מבפנים, גם במצבי חיים לא פשוטים שבהם הוא נמדד באישיותו האמיתית. יופי שנובע מהשילוב שקורה באותה נשימה, בין ענווה ובין הערכה עצמית נכונה. יופי שנובע מתוך יכולת פנימית, לעמוד על מה שישר, אמת וטוב ושלום שיש לו עם עצמו. יופי אמיתי, שמהווה דוגמה לאיך יופי באמת נשמע, מתנהג ונראה.
יופי חיצוני שאין לו שום כיסוי פנימי, אין לו בעצם משמעות אמיתית. יופי שהוא ריק מתוכן. משלה ומטעה. מושך ומאכזב. קליפה יפה שאין בתוכה שום פרי. יופי חלקי, לא שלם. יופי שהעיקר בו- פשוט חסר.