לא מעט זוגות נמנעים מללכת לטיפול זוגי. הם הולכים כשכבר המצב הוא קשה, בלתי נסבל ועוד שניה הכל קורס ונשבר.
על פניו, אין לזה שום סיבה הגיונית. כל אדם שיבחן את חייו ואת הבעיות השונות שאיתם הוא מתמודד, יראה ויווכח שכשיש בעיה שהוא לא מצליח לפתור אותה בכוחות עצמו, הוא פונה לאיש מקצוע, שיאתר את גורם הבעיה ויגיד לו איך פותרים אותה.
אדם שסובל מאיזה כאב בגוף הולך לרופא, שיאתר לו את גורם הבעיה ויגיד לו מה הדרכים הרפואיות לפתור אותה. אדם שיש לו בעיה משפטית, יפנה לעורך דין שייצג אותו ויפעל עבורו להשיג לו את הצדק או הכסף שהוא צריך. גם בדברים גשמיים, טבע האדם לפעול אותו דבר, כשיש לו בעיה ברכב או בכיור במטבח הוא הולך למוסך או מזמין איש מקצוע שיפתור לו את הבעיה, ויעזור לו להשיב את החיים לשגרה הנוחה.
למרות ההיגיון הבריא והשכל הישר, שכשיש בעיה שלא מצליחים לפתור לבד פונים לאנשי מקצוע, כשזה מגיע למערכת היחסים הזוגית, הדברים לא מתנהלים אותו דבר. יש משהו בטיפול הזוגי שהוא לא כמו שאר הבעיות בחיים. שם, לא מעט אנשים לא פונים למטפל זוגי.
למה זה ככה?
יש הרבה סיבות. שונות. מגוונות. אחת מהן, היא התפיסה הרווחת שבעיות זוגיות הזוג עצמו אמור לדעת לפתור. חוסר קבלה של המציאות עצמה, שגם במישור הזה בחיים לפעמים האדם זקוק להכוונה. אדם לרוב לא מוכן לקבל שמישהו יגיד לו איך לנהל את מערכת היחסים או מה לעשות, שיש מישהו שיודע יותר טוב ממנו איך לטפל בזוגיות שלו. בכל מה שקשור לרכב או בעיה רפואית, זה ברור ומובן שאנחנו לא מבינים, אבל בנושאים זוגיים? מי אמר שאנחנו לא מבינים? הרי, מי יודע יותר טוב מאיתנו מי באמת אנחנו, מי בן/ת הזוג שעומד מולנו, שאיתו אנחנו גרים, מנהלים חיים, מתמודדים איתו יומ- יומית ומכירים אותו גם יותר טוב מאמא ואבא שלו. יש משהו בתוכנו, שחושב ומרגיש שבנושא הזה אנחנו לא באמת זקוקים לעזרה, ואם אנחנו מבקשים אותה המשמעות היא הודאה – שאנחנו לא מבינים את מה שאנחנו כן אמורים להבין ולא יודעים את מה שאנחנו אמורים לדעת.
סיבה נוספת, היא חוסר אמונה שהמטפל הזוגי ישיג את התוצאה הרצויה. שיקח הרבה זמן וכסף, עד שהמטפל הזוגי יבין את כל התמונה ויכיר לעומק את הנפשות הפועלות שניצבות מולו, וגם אם זה יקרה אף אחד לא מבטיח שהוא ישיג את התוצאה הרצויה – שקט נפשי ושלום בית. כשאנחנו הולכים למוסך או לרופא, ברוב המקרים אין לנו ספק שימצא הפתרון. אנחנו סומכים ויודעים שהם ידעו לאתר את הבעיה ולפתור אותה, כך שגם אם זה יעלה לנו הרבה מאוד כסף או ידרוש מאיתנו מאמצים אדירים, אנחנו מוכנים כי אנחנו בוטחים ובטוחים, שאת מה שאנחנו מבקשים להשיג אנחנו באמת נשיג. בטיפול הזוגי, זה לא תמיד המצב. אנחנו פחות בטוחים שהמטפל הזוגי ידע לקלוט את התמונה המלאה, יבין את המורכבות במלואה מכל הזוויות שלה, שהוא ידע להבין מה באמת נדרש לשינוי ומה בדיוק מה הפתרון הנכון, ובנוסף לכל, שהוא בעל היכולות להביא את שני בני הזוג לעשות את מה שצריך ונכון, מרצון, כדי שהתוצאה שלשמה באנו אכן תושג.
סיבה נוספת, היא חוסר האמון של בני הזוג בצד השני. חוסר אמון שהוא רוצה או יכול או בנוי לעשות את העבודה. להשקיע את מה שנדרש, שהוא מסוגל להביט במראה ולראות את עצמו, את מה שהוא עושה, כמה זה שגוי מיסודו, כמה הוא נדרש לשנות את דרכי ההתנהגות ולקחת אחריות. אף זוג לא מגיע לטיפול זוגי כשהכל טוב והשגרה מבורכת. למען האמת, רוב הזוגות לא מגיעים שמתחילות הבעיות וגם לא כשהן ממש קשות או רבות, אלא, ברוב המקרים בני הזוג מגיעים כשהם כבר במשבר עמוק, אחרי שהם ניסו לא מעט פתרונות, עברו לא מעט חוויות ואפילו היו כבר אצל מספר מטפלים או מגשרים, ולמרות הכל שום דבר לא עבד. חוסר אמון שנבנה לאורך זמן בבן/ת הזוג, שהם רוצים או יכולים לעשות את העבודה או בכלל מסוגלים להבין או להודות בה.
סיבה נוספת, היא חוסר הנעימות שכרוכה בחשיפה. חשיפה כזו שמצריכה לספר את כל הדברים הלא נעימים, גילוי כל הסודות וכל אותם הדברים שאם הם רק יאמרו בקול רם, בלי להקטין, לטשטש, לעגל או להסתיר, הם יחשפו את כל התמונה, ועד כמה היא מכוערת או קשה. חשיפה כזו שמצריכה מהאדם לחשוף את עצמו, את מה שהוא מרגיש, את כל המקומות שבהם הוא חלש, פגיע, נזקק, נצרך, חסר בטחון, מרגיש עלוב או חסר כבוד. הקושי הזה עולה מדרגה, כשצריך להיחשף לא רק בפני המטפל הזוגי שהוא אדם זר ולא מוכר, אלא בפני בן או בת הזוג, שלא פעם מוסיפים חטא על פשע, ובזמן שאחד הצדדים נפתח, מספר, מתוודה או בוכה, הם מגלגלים עיניים, מבטלים, מזלזלים, עונים בחזרה, מוכיחים או אפילו לא אומרים כלום אבל נותנים כזו הרגשה.
הסיבה הנוספת והאחרונה לבינתיים (למרות שקיימות עוד מספר סיבות) היא – כשכל הסיבות האלו מתחברות. כשזה המצב, הסיכוי שהזוג יגיע לטיפול זוגי הוא כמעט אפסי. ואם זה יקרה, זה יקרה כשהמצב הוא כבר מאוד קשה, מצב שדורש הרבה סבלנות וזמן, בירורים עמוקים, שינויים גדולים, מעברים נפשיים, ניקויים פנימיים ועבודה עמוקה בזמן שבאותה נשימה הזוג כבר שבור, ממוטט ונמצא כבר רגל וחצי במדרגות בית הדין הרבני.
אם נגיד את האמת. אנושי ומובן. גם אלו שיגידו, ובצדק רב, שהתפיסה הכללית בכל הנוגע לטיפול זוגי/נפשי/רגשי/אישי השתנתה בשנים האחרונות, עדין אצל לא מעט זוגות צריך שיקרו הרבה דברים לא טובים, קשים ומכאיבים, הרבה מצבים שבהם הצדדים סופגים או נלחמים אחד בשני, תקופות ארוכות של שגרה זוגית שלילית ולא נעימה (בלשון המעטה) עד שבני הזוג יסכימו לשקול ולפנות לטיפול זוגי.
שינוי הגדרה
הפתרון לכל הסיבות האלו תלוי בדבר מאוד פשוט- ההגדרה הבסיסית שאנחנו נותנים לצמד המילים: "טיפול זוגי".
טיפול זוגי נכון ואמיתי, זה לא מצב שבו מטפל מקצועי, גדול בתחומו ככל שיהיה, הוא זה שמטפל בבני הזוג שמולו. למען האמת, הוא גם לא ממש יכול. ולמען האמת העוד יותר גדולה, אדם לא באמת צריך אדם אחר שיטפל בו הוא יודע לעשות את זה עבור עצמו.
לכן, יש מן האמת והצדק בעמדה הפנימית, של כל אחד מבני הזוג או האנשים בכללי, לפיה הם מרגישים או חושבים שהם לא צריכים אדם חיצוני שיעזור להם לפתור בעיות, כי הוא לא יודע יותר טוב מהם מי הם ומה באמת קורה בבית שלהם. יש בתוכם לב פועם, שכל עובד, מצפון פנימי, מוסר אישי ודעת בסיסית בנויה שמבדילה בין טוב לרע. אדם המחזיק בעמדה כזו, מבין שהגורם שהכי מכיר את נפשו שלו זה הוא בעצמו. הוא זה שיודע הכי טוב, הוא זה החשוף ביותר לכל הדברים שמתחוללים בתוכו, בתוך מחשבותיו ובתוך ליבו, הוא יודע בדיוק מה נכון לעשות ומה הוא באמת צריך בשביל שהוא יוכל לעשות את זה הלכה למעשה.
אדם שיודע מה באמת הבעיה, לרוב יודע בתוך תוכו מה הפתרון הנכון עבורה. לכן, בלב של לא מעט אנשים יש התנגדות בסיסית לטיפול זוגי. הם בטוחים שהם מבינים מה באמת הבעיה ובהתאמה, שהם גם יודעים איך לפתור אותה, ושגם אין אף אדם שיכול לטפל בהם במקומם.
השאלה היא- האם אדם יודע לאתר נכון את הבעיה?
המבחן הפשוט לכזו שאלה- היא המציאות עצמה. אדם שאיתר נכון את הבעיה שיש לו ביחסים הזוגיים ויודע לפתור אותה בצורה הנכונה, מן הסתם צריך להשיג את התוצאה הרצויה – שלום בית ושמחת הלב.
אם זו לא התוצאה, המסקנה, גם היא מאוד פשוטה – לא נעשתה העבודה הנכונה או שהבעיה האמיתית לא נמצאה. כל עוד לא אותרה הבעיה בשורשה, בני הזוג יכולים למצוא את עצמם במעין לופ מתמשך של כיבוי שריפות, עליות וירידות בלתי פוסקות, התעסקות קבועה ומתמשכת בענפים השונים שנוצרים מאותו שורש בעיה שלא באמת התגלה, נחשף וטופל.
זו הסיבה הראשונה והמרכזית שעבורה הולכים לכזה סוג של טיפול – איתור נכון של שורש הבעיה.
שינוי הגדרה שכזה, שנובע מתוך הבנה שטיפול זוגי עיקרו בירור, אבחון וגילוי של שורש הבעיה – משנה אצל בני הזוג את כל התפיסה. הם לא באים לטיפול זוגי כדי שמישהו יגיד להם מה לעשות, כי הוא יודע יותר מהם מה באמת נכון וטוב או מכיר יותר טוב מהם את התמונה. אלא, הם באים לקבל אבחנה, בירור נכון ומקצועי, בדיוק כמו שהם עושים מול רופא, עורך דין או מוסכניק.
בשביל שאחד מבני הזוג ידע לאתר נכון את הבעיה הזוגית הוא נדרש לצאת מתוך עצמו, לראות את עצמו בצורה אובייקטיבית ונקיה, בלי נגיעה או שוחד פנימי, בלי הימנעות פנימית לראות את מה שדרוש תיקון בעצמו, בלי אינסטינקטיביות בלתי מודעת לראות את עצמו באור טוב (או לפחות יותר טוב מהצד השני), ובמקביל לדעת לצאת מתוך עצמו ולראות בצורה נקייה את הצד השני, בלי אינטרסים פנימיים, בלי רצון לקבל ממנו דבר, מתוך הזדהות, ענווה, ניקיון מידות, ויכולת לשפוט את המצב מהנעליים שלו. ההסתכלות הכפולה הזו, הוא חתיכת מהלך, שלא נועד לכל אדם. במילים אחרות, בשביל שאדם יוכל לראות את ההשתקפות שלו בהתנהגות של מי שמולו אחר ובמקביל לראות את ההשתקפות של בן הזוג בו, לעזור לעצמו וגם לעזור לשני- הוא נדרש להיות ממש אחד מיחידי סגולה.
לכן, כשבני זוג פונים לטיפול זוגי הם לא פונים לאיזה גורם שיטפל בהם, כאילו הם לא יודעים לטפל בעצמם או לא מכירים מספיק את המערכת הזוגית. אלא, כי באופן טבעי, אנושי ובסיסי הם לא יודעים לאבחן עבור עצמם ועבור הצד השני את מקור הבעיה, זו שיש לכל אחד מהצדדים, שמתוכה נובעת ונוצרת הבעיה הזוגית.
בהתאמה, המהלך העיקרי בטיפול הזוגי הוא לא טיפול אלא איתור. איתור השורש שממנו צומחות הבעיות. אבחון שכזה דורש מהמטפל הזוגי הבנת התמונה במלואה. בירור הפרטים. בירור עם כל אחד מהצדדים מה הוא רואה, מרגיש, חווה, קולט ומבין מהעיניים שלו, את ניתוח המצב מזווית הראיה שלו. אותו מטפל זוגי יודע ומבין, שבשביל לאתר את הבעיה הוא צריך לגלות את האמת הפנימית והחיצונית שקיימת בעמדה של כל אחד מהצדדים, כי רק מתוך שני האמיתיות האלו יכולה להתגלות האמת לאמיתה, האמת שמורכבת מהאמת שלו והאמת שלה. לכן, הוא לא שופט אף אחד מהצדדים, הוא לא מצדיק או מזדהה יתר על המידה, הוא מבין שיש אמת גדולה שאותה צריך לגלות, ובתוכה לעשות את הבירור הנכון, כדי שכל אחד מהצדדים יוכל לחיות בשלום עם עצמו ומתוך שלום שכזה לעשות שלום ביניהם. בשביל שהוא יוכל לעשות את זה הוא נדרש לשאול שאלות, לפעמים נוקבות ומאתגרות, לאמת את כל אחד מבני הזוג עם המשמעות של מה שהם אומרים, בראש ובראשונה לגבי עצמם, לאמת אותם עם האמת המלאה של העמדה שבהם הם נוקטים, הכל מתוך מטרה נעלה – להבין את הדברים לעומקים, מאיפה הם נובעים, מה באמת הבעיה ומה הפתרון המתאים לה.
זוג שמגיע לטיפול זוגי מתוך הגדרה נכונה של כזה טיפול, מבין שמענה על שאלות, חשיפת עולמו הפנימי, המחשבות שלו ואיך שהוא מרגיש, גם אם זה עובר במקומות לא נעימים, חלשים או מביישים, הם השער (או המחסום) שדרכו צריך לעבור כדי שיהיה בידו לגלות איך באמת הוא פותר את מה שמפריע לו. חשיפה שכזו מאפשרת לאדם לגלות את מה שיושב לו על הלב, את מה שהוא באופן אישי מתמודד איתו בתוך מערכת היחסים הזוגית, להתוודע למחלוקת הפנימית שקיימת בתוכו, זו שמתוכה ובגללה הוא מנהל מלחמה בזוגיות עצמה. החשיפה הזו, משחררת המון לחצים שיושבים על הלב, משחררת את המחשבה, מאפשרת לאדם לפלוט את כל הפסולת הרגשית שנמצאת בתוכו, לקבל בהירות, לראות את המראה שניצבת מולו מתוך תחושת שחרור וגאולה, כי הוא מבין מה באמת הבעיה שלו עם הצד השני ואיך הוא מתמודד איתה בצורה אמיתית, נכונה ונקיה.
שינוי תפיסה שכזה לגבי "טיפול זוגי" מלמד את האדם שהוא לא בא לכזה טיפול כדי לשנות את בן/ת הזוג. אלא, כדי לגלות מה באמת בשורש הדברים מפריע לו ואיך עם זה הוא מתמודד נכון. הוא בא כדי לקחת אחריות על עצמו, על איך שהחיים שלו נראים ומתנהלים, על איך שהוא מתמודד עם רגשות שליליים, מברר רצונות פנימיים, איך הוא מנקה ומזכך את עצמו, איך הוא לומד להבדיל בין טוב לרע בתפיסות ומסקנות החיים שבהן הוא אוחז עד שהוא מוריד את זה לידי מעשה.
אדם כזה בא ל"טיפול זוגי" מתוך ידיעה והסכמה פנימית, שהוא בא כדי לברר את עצמו, ומערכת היחסים הזוגית היא האמצעי שבה הוא "משתמש" כדי לעשות כזה סוג של בירור. הוא יודע, שהתוצאה הנכונה מכזה מהלך היא שהוא מרגיש יותר טוב, יותר שלם עם מה שהוא אומר, בוחר, עושה ומתנהג כלפי הצד השני, יותר מחובר למי שהוא באמת, לערכיו האישיים למצפונו הפנימי. אדם כזה בא מתוך הבנה, שכשהוא משנה את עצמו – כל המציאות משתנה.