בס"ד
מכירים את הזוגות האלו שהם חיים ביחד אבל בעצם לחוד?
אני קוראת להם "נשואים שגרושים"- כל אותם זוגות נשואים, או שחיים ביחד במערכת יחסים, אבל בפועל מתנהגים כמו גרושים, כמו איזה שני שותפים זרים או ממש כמו שני אויבים ששונאים.
זה נשמע כמעט הזוי לדבר על כזה נושא בתקופה שבה אנחנו חיים. תקופה שבה להתגרש זה כבר לא בושה, לא חריג או מוזר, וגם לא ממש אומר שום דבר. גם אם זה קורה יותר מפעם אחת. זה כבר נהיה ברור ומובן, שכשדברים לא מסתדרים אז מפרקים, מחלקים את הרכוש וגם את הזמנים עם הילדים, ומתחילים לבנות חיים חדשים.
אבל, למרות שגירושין זה כבר לא מילה גסה ולא הופכת אף גרוש או גרושה להיות האאוטסיידר שבחבורה, עדין לא מעט זוגות חיים בתוך זוגיות כלואה, שבה לא טוב להם בזוגיות עצמה אבל הם בוחרים שלא לפרק את החבילה מאיזושהי סיבה: חוסר יכולת כלכלית, פחד ממה יביא העתיד, התלבטות עמוקה האם זו בכלל ההחלטה הנכונה, דת ואמונה, ענייני משפחה, שיקולי ילדים, חולי של אחד הצדדים, זמן ותקופה שלא מתאימים או הרצון להשאר עם מה שלא נוח אבל כבר ידוע ומוכר. תהא הסיבה אשר תהא, כנראה שהיא מספיק חשובה או חזקה כדי למנוע את פירוק היחסים וכן להמשיך בחיים המשותפים.
ברור ומובן, שחיים בזוגיות שכזו הם בדיוק הפוכים למה שבאמת צריך ויכול להיות, וכטבעם של דברים הפוכים הם תמיד יוצרים בעיות וקשיים, לבני הזוג עצמם וכמובן שגם לילדים.
מה שעוד ברור ומובן, זה שאף זוג לא הגיע למצב כזה סתם. יש סיבה, התחלה שממנה הכל קרה, סדר השתלשלות הדברים עד שהם הגיעו למצב העכשווי, ולמרות שכל מקרה לגופו, יחד עם זאת, ננסה לעשות מעין סדר כללי מנקודת ההתחלה ועד שמגיעים לכזה מצב.
נקודת ההתחלה
כל זוג שנכנס לתוך מערכת יחסים, קל וחומר לנישואין, בוחר לעשות זאת מרצון. רצון פשוט ובסיסי לאהבה. לאהוב וגם להיות נאהב. להקים בית ומשפחה. לבנות עוגן, להקים נחלה. "מקום" שבו כל אחד מהצדדים ירגיש הכי טוב, הכי בטוח, מוגן. מקום שבו לא משנה מה יקרה או יהיה ועם מה נדרש להתמודד, אנחנו אף פעם לא נהיה לבד. תמיד נהיה עם החצי השני, זה שאוהב אותי ורוצה בטובתי. מקום שבו תמיד נרגיש רצויים וגם נצרכים, חשובים, בלתי ניתנים לוויתור, זלזול או חוסר כבוד, משמעותיים, כאלו שבלעדיהם החיים הם לא אותם חיים. לא מתוך איזו תחושת גאווה ועליונות עלובה, אלא מתוך רצון להרגיש שמי שאני בטבעיות ובאמת זה מה שהצד השני רוצה ואוהב.
ברור שהרצון הוא לא השיקול היחידי, וגם לא תחושת האהבה שמציפה כל חלקה טובה, אלא בעיקר ההרגשה שיש התאמה. התאמה באיך שאנחנו רואים את החיים, התאמה בכח שיש לנו להשלים אחד את השני, התאמה בתפיסות העולם ובאיך שאנחנו תופסים זוגיות וחיים משפחתיים, התאמה בחשיבות שאנחנו נותנים לדברים, ברצונות, בערכים המקודשים. התאמה כזו שמספיקה בדרגתה, כדי לבנות אמונה חזקה וטובה שאנחנו נדע ביחד לעשות את העבודה. אמונה כזו שאנחנו נדע או נמצא את הדרך להתגבר על מכשולים, להתמודד ביחד בצורה נכונה עם כל האתגרים הבלתי צפויים, שתמיד ההפסד הכי יקר יהיה אחד של השני, שנדע לעמוד בהתחייבות גם שיהיו ימי ריחוק, להשאר נאמנים, לא לנטוש או לעשות מעשים אסורים, שנלמד לריב בחוכמה, להשלים בדרך טובה, להביא ילדים ולחנך אותם בדרך נכונה, לצלוח קשיים, לראות אחד את השני, לפעול ברחמים, לדעת להיות חזקים ובעלי אמונה כשהצד השני איבד את הכוח או התקווה, ללמוד איך לפתור אי הסכמות, איך לסגור פערים כשנהיה עם רצונות שונים או הפוכים, שנלמד איך לתקשר נכון ואיך לחבר בין דעות שונות למרות שכל אחת מהן חשובה מאוד, שנדע ללמוד תוך כדי תנועה איך להיות יחידה אחת חזקה ויציבה וכמובן גם שמחה, עבור כל אחד מבני הזוג ועבור כל אחד מבני המשפחה.
התחלת הבעיה
נקודת התחלה שכזו היא משותפת לרוב הזוגות. הרי רוב האנשים, לא מתחתנים או בונים חיים משותפים אם הם לא רוצים ואוהבים, אם הם מרגישים על ההתחלה שאין ביניהם באמת התאמה.
הבעיה מתחילה כשמתגלים כל הנושאים והמקומות שבהם אין באמת התאמה. שמה שחשוב לאחד לא חשוב לשני, שסדרי העדיפויות שונים, שהערכים שמנווטים את ההתנהגות וההחלטות לא דומים, שהרצונות הפוכים, כשהמידות הרעות מתגלות, שיש דעות חיצוניות שמשפיעות על מערכת היחסים, בין אם זה בני משפחה או חברים, שהדרך לפתור בעיות היא שונה ולא משלימה, כשהאמת והצדק של כל אחד מהצדדים מתנגש בהתנגשות חזיתית וקשה, כשלא מצליחים לראות איך אפשר לחבר בין עמדות, רצונות ודעות, כשלא מסכימים, כשלא רואים עין בעין את הזוגיות ובכלל את החיים, שלא מבינים את הצד השני, את איך שהוא חושב ואת מה שהוא אומר או עושה, שמה שאנשים אחרים רוצים או מרגישים מקבל עדיפות עליונה או גרוע מזה איזו מטרה יותר "עליונה" כמו כסף, הישג חשוב או מעמד, כשלא מצליחים לדבר את אותה שפה, שלא מבינים את נקודת המבט של הצד השני, כשהפערים מתגלים, כשהאכזבה, העלבון או חוסר האונים משתלט על כל חלקה טובה ומגלה לנו את קנה המידה של חוסר ההתאמה והעדר האהבה.
אין זוג על פני האדמה שלא חווה כאלו מצבים, של חוסר התאמה והבנה, וקושי עצום לחבר בין הקצוות. אולי רק הזוגות בסרטים, שהכל תמיד זורם, ורוד וטוב וכל אי הסכמה נגמרת תמיד באהבה גדולה. בחיים, כמו שכולנו יודעים, לא מעט מקרים מסתיימים בגירושין או בחיים זוגיים ריקים, שחיים בהם כמו שני שותפים אומללים ועצובים.
נקודת הבחירה
מהרגע שנוצרה הבעיה, שמוגדרת לכאורה כחוסר התאמה, וכל עוד היא קיימת, יש בידכם אפשרות בחירה. איך להגיב לכזה מצב. תחת ההנחה, שגירושין זו לא אפשרות מכל סיבה שתהא, נותרו בידכם שתי אפשרויות, לסבול או לעשות עבודה, אותה עבודה שתדרשו לה בכל זוגיות אחרת או חדשה.
הבחירה בסבל
בחירה, בין מודעת ובין שלא, בסבל ובהעדר התמודדות משפיעה על כל המעורבים, בני הזוג וגם הילדים, וכוללת בתוכה השלכות ותוצאות קשות, שיוצרות רק יותר קשיים ובעיות.
זו זוגיות שבה כל אחד מבני הזוג "הולך עם ומרגיש בלי", מנהלים בית, הורות ומשפחה, לבד במקום ביחד. זוגיות שבה אין חברות, שלא נדבר על חברות טובות, לכל היותר איזו שותפות מוזרה, מרוחקת וזרה, שבה כל אחד מהצדדים מבצע את תפקידו, שאיכשהו תמיד מרגיש יותר גדול וכבד מהתפקיד של האחר.
זוגיות שבה כל אחד מהצדדים כבר למד לחיות כאילו הוא באמת לבד. להתייעץ עם עצמו או עם אחרים על בעיות, לקבל החלטות בצורה עצמאית, לא לספור את הצד השני, לשתף אנשים אחרים בדילמות והתלבטויות, להיעזר כמה שפחות, לפעול כאילו אין על מי לסמוך, לחלוק סודות ומצבים רגשיים אישיים עם חברים, לצבור חוויות והנאות חיים בצורה נפרדת ולא זוגית, להרגיש אדיש, ובעיקר לא לאהוב לחזור הביתה. חיים שבהם מרגישים לבד, שנותנים יותר מאשר מקבלים, מנוצלים, לא מוערכים, לא נראים, עם המון כעסים ומשקעים שליליים.
זוגיות כזו שבה צריך לשקר ולזייף, לדגמן כלפי חוץ נראות טובה כלפי כל אותם אנשים שאנחנו לא רוצים שידעו, שיראו, יתערבו או יביעו דעה ישירות או מאחורי הגב. שהמשפחה לא תדע. להתנהג כמו זוג נורמלי ובריא באירועים משפחתיים (שמחים או עצובים) כדי שלא תתגלה האמת האיומה, שזה לא זוגיות, זו בעצם הצגה. זוגיות שבהם לא מדברים אמת, לא מספרים, מעלימים, חוסכים מידע, כי רוצים לקנות שקט או כי חוששים מתגובה. זוגיות שהיא בכלל הפוכה להגדרת אמת של זוגיות ואהבה, שבה בני הזוג לא מצליחים להגיע אל האמת לאמיתה, זו שמחייבת אותם לעשות עבודה.
זוגיות שבה הילדים יושבים בשורה הראשונה ומקבלים את הדוגמה הראשונית בחיים לאיך נראית אהבה. זוגיות שבה הילדים כואבים, את אבא או את אמא ואתה מה שהם מבינים שהם מרגישים. שבה הם לומדים, איך לא ליצור עוד סבל וצער, איך להוות כמה שפחות נטל וסיבה להשקיע עוד כוחות. איך להישען עליהם כמה שפחות. זוגיות שבה הילדים חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות כדי שהמצב יהיה יותר טוב. זוגיות שמזמינה להם ניסיונות בחיים לאיך באמת נראית ומרגישה מערכת יחסים זוגית בריאה. זוגיות שמותירה אותם עם שאלות בלי תשובות, מייצרת קנאה בהורים אחרים וחוסר הערכה או ההפך רצון להגן, לשמור ולשמר כדי ששום דבר לא יתפרק. בכי, עצבות, כעסים, חוסר יציבות בעוגן הכי בסיסי, העדר הבנה של מהי משפחה.
הבחירה בעבודה
האפשרות השניה היא- לבחור בעבודה. העבודה שתדרשו לעשות אותה, בסגנונות שונים, בכל מערכת יחסים זוגית.
להבין מה באמת הבעיה, לאתר אותה נכון מאיפה שהיא מתחילה. להבין את עצמכם בראש ובראשונה. לדעת מה העבודה שאליה אתם נדרשים, לפני שאתם הולכים לתקן את הצד השני. להתבונן היטב במה אתם מאשימים ולבדוק שאתם לא חוטאים בדיוק באותם דברים, במישורים אחרים. לדעת להסביר את עצמכם טוב, בגילוי לב, בלי מסיכות ופילטרים. ללמוד להקשיב, מתוך הבנה שמי שיושב מולכם היה פעם חבר. לבנות הכנה פנימית לביקורת של הצד השני. לדעת להודות על האמת כשהיא פוגשת אתכם. ללמוד איך לבקש סליחה גם אם הצד השני לא ביקש אותה. לדעת להתחרט חרטת אמת, כזו שהיא מלווה בשינוי התנהגות. להיות שקופים ברצונות, בדעות, בכל מה שמפריע וחסר, מבלי לחשוב איך זה ישמע או יראה. להסכים לוותר על מה שלא חשוב, גם אם הוא נכון וצודק. להסכים לפתוח את זוית הראיה, להבין שהדברים נראים לא רק מהעיניים שלכם. להפנים שהאמת והצדק הוא לא רק מנת חלקכם, שחצי ממנו הוא בידיים של הצד השני. להסכים ללמוד איך להציב גבולות בצורה נכונה, גבולות שמאפשרים את השלום בכל גזרה. ללמוד לתקשר, לדעת איך ריב, איך לדבר בגובה עיניים בלי התנשאות, עלבונות או שתלטנות. להיות ישרים ואותנטיים בכל שיחה. להפסיק לקלל, להתעלם, לשתוק או להסתים פיות. להכיר בצרכים וברצונות אחרים, שלכם נראים פחות חשובים. להסכים לבדוק איך דעות השונות יכולות להשלים את התמונה ולעבוד בשיתוף פעולה. לסדר מושגי חיים מחדש. לנקות מתוככם אמונות, הרגלים ותפיסות עולם שלא מתאימים. להודות על טעויות. לשתף. לחשוף ולספר. להסכים ללמוד איך לבנות חברות ולעשות שלום.
האמת היא, שהרשימה הזו כוללת בתוכה עוד הרבה דברים. מן הסתם, לא כולם נדרשים לאותו הדבר. כל זוג והעבודה שלו. מה שכן בטוח, ידוע וברור, אלו הם שני דברים:
האחד, שהעבודה הזו לא מדלגת על אף אחד.
השני, שמי שעובד מקבל תמורה – מערכת זוגית שהיא בניין עדי עד, בנין נצחי של חברות ואהבה, קשר שאין לו שום מתחרה או תחליף. קשר שיש בו שקט פנימי, יציבות ושמחה. קשר כזה שהוא המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת לילדים שלכם, קטנים וגדולים, ללמד אותם את הערכים הכי חשובים ואת תורת החיים בכללותה, רק בזכות זה שאתם עשיתם את העבודה.