אהבה חלוטה

בס"ד

לך תבין מה זו אהבה. אחת המילים, הרגשות או התחושות שהכי קשות להגדרה. ככה זה עם מושגים מופשטים, שאין להם שום צורה, כל עוד הם לא "הולבשו" על דבר מוחשי שבו הם מקבלים ביטוי. מי יכול להבין מה זה יופי, מושג מופשט חסר צורה ובלתי ניתן להגדרה, עד שהוא "מתלבש" על פרח, חפץ או אדם. רק אז, שאותו מושג מופשט מקבל צורה, אפשר לתת סוג של הגדרה.

אז מה זה בעצם אומר על אהבה? ואם נדייק את השאלה, מה זה אומר על אהבה בין אנשים, בחברויות, ובמיוחד בתוך מערכות יחסים זוגיות?

גילוי נאות- כשאני רוצה לדעת את ההגדרות האמיתיות של דברים אני נגשת לתורה עם ישראל הקדושה. בה יש את התשובה לכל שאלה. בטח ובטח לכאלו שאלות- כמו מה היא אהבה- שאת התשובה עליהן הכרחי שנדע כדי שנוכל לקיים את החיים, לחיות בטוב בתוך מערכות יחסים, בדיוק כמו שאנחנו מצווים.

ברור, שהנושא הזה- אהבה- הוא גדול בקנה מידה שאי אפשר להסביר, הרי בשם האהבה נברא כל העולם, מתוך אהבת הבורא לנבראיו. לכן, ברור שאי אפשר להקיף את הנושא הזה מכל צדדיו. יחד עם זאת, נתייחס לאחד המצבים שקורים בתוך אהבה- המצב שבו אחד מהצדדים אוהב את השני אהבה חלוטה.

עצת האהבה

בשביל להבין את הדברים מנקודת ראשיתם, נתחיל מההתחלה- במילה עצמה. אהבה. הא+ הב. בתוך מערכת היחסים, אני נותן וגם מקבל. וכמו שאני ככה אתה. והשילוב הזה הוא הדרך לקיים אהבה. כולנו מכירים את המשוואה.

אחד ההסברים היפים על אהבת איש ואישה ועצת הזוגיות הטובה ביותר נכתבו ע"י הרב אליהו דסלר, בספרו מכתב מאליהו (כרך א', עמ' 38-9), ואלו המילים:

"אהבה זאת (אהבת איש ואישה) היא דבר פלא בכוחות הנפש… אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה.. הן שם האל ב"ה ככהה בטבעם… ובהיות האדם לבדו הנהו חסר, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים  השלמה זה לזה, יאהבו זה את זה, כאשר נתבאר כי הנותן יאהב…..

למה ברוב הפעמים לא יארכו ימי האהבה הזו?

אך פשוט הוא, הן בני האדם בכללם נוטלים המה ולא נותנים, וכן יחזק עליהם חוק הטבע (להעמיד תולדות) היו לנותנים ואוהבים, אבל חיש מהר, אך תקל מהם יד הטבע, ושבים המה להיות מוטלים כשהיו, גם לא ירגישו בעצמם את השעה אשר החליפו בה את עמדתם. תחת אשר התקשרו תחילה להיות נותנים, מעתה היו לנוטלים, וכל אחד ידרוש מרעהו אשר ימלא את חובותיו אשר התחייב לו. 

האם אפשרית היא האהבה במצב כזה? 

וכך אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולתם: "הזהרו, יקרים, שתמיד תשאפו ל ה ש ב י ע   נ ח ת  זה לזה, כאשר תרגישו בכם בשעה זו. ודעו אשר ברגע שתתחילו  ל ד ר ו ש   ד ר י ש ו ת זה מזה, הנה כבר אשרכם מכאן והלאה."

אבל הקשר הטוב בין איש ואשתו, יהיה כאשר שניהם יגיעו למעלת הנתינה: אז אהבתם לא תפסק, וחייהם ימלאו אושר ונחת, כל ימיהם אשר יחיו עלי אדמות"

הדברים ברורים, ברגע שכל אחד מהצדדים יהיה מרוכז לתת לצד השני את מה שהוא באמת צריך ורוצה, ויעזור לו להשלים חוסרים למלא צרכים, מייד תתקיים משוואת האהבה, שבה כל אחד מהצדדים הוא גם מקבל וגם נותן. גם משפיע וגם מושפע. גם מאיר וגם מואר.

יוצא, שאנחנו, כל אחד מאיתנו, מחוייב להבין מהי באמת נתינה נכונה, ובהתאמה מה היא קבלה נכונה. להבין את המושגים בנקודת האמת שבהם, זו שמאזנת בין שתי הקצוות. בין נתינה חסרת גבולות לבין נתינה מצומצמת וקפדנית. בין קבלה עצמית מופרזת ואנוכית לבין סירוב לקבל השפעה.

אדם שלא מבין מהי נתינה נכונה יכול למצוא את עצמו מרגיש חסר ערך במערכת יחסים, כמי שנלקח כמובן מאליו, שנותן ונותן והצד השני לא סופר, קורבן של נסיבות, של החיים, של אנשים לא טובים, של בני זוג אגואיסטיים, שלא רואים את המאמצים שנעשים עבורם, וכפועל יוצא לא יודעים להעריך ולהוקיר תודה, שלא נדבר על לתת בחזרה. אדם שמרוב שהוא נותן הוא כבר עייף, מרצה, ואפילו מפחד או ההפך נלחם לקבל איזו הכרה, הערכה, אהבה ונתינה חזרה.

אדם שלא מבין מהי קבלה נכונה, יכול למצוא את עצמו אל מול בן זוג כועס, כזה שנלחם וצועק, מוכיח ומאמת או ההפך בן זוג מרוקן, מיואש, שותק, כזה שמתעלם אבל לא בגלל שהוא באמת מבליג או מוותר. אדם כזה יכול להרגיש דחוי, מורחק, כזה שמתחת לפני השטח או בגלוי הוא לא באמת אהוב, אלא כזה שנותנים לו את מה שחושבים שהוא רוצה רק בשביל שיפסיק לדרוש ולבקש, שרואים בו יותר מה שלא טוב וחסר מאשר מה שטוב וקיים, אחד כזה, שבפה ולפעמים רק בלב, הוא כל הזמן מבוקר.

חשוב להדגיש, שאלו אפשרויות של תוצאות, מתוך מיני רבות, בתוך מערכת יחסים שאיבדה את גבולותיה בנתינה או בקבלה. זה לא אומר, שאי אפשר שאפשר להרגיש בדיוק אותו דבר וזו לא תהיה הסיבה. אלא סיבה אחרת בנפש האדם.

ההבדל שבין תנאים לגבולות

כמה יפה קדושה היא אהבה ללא תנאים. אהבה שבה אדם אוהב את השני, לא משנה מה הוא יעשה. אהבה כזו שבה יודעים להפריד בין האדם לבין מעשיו. כך, שגם אם מעשיו שליליים זוכרים ויודעים את היותו בשורשו טוב. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו. אהבה שלעולם לא תשתנה במהותה, הרי אותם אנחנו תמיד נאהב. דבר ידוע לכל, ההשפעה שיש על ילדים שגדלים בבתים ובסביבה שבהם הם מרגישים אהובים, תמיד, ללא תנאים. הם לא צריכים להתאמץ לקבל את האהבה הזו, עצם קיומם היא הסיבה. וכל השאר, אין בידו לבטל את האהבה. על אהבה כזו נאמר: "אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם".

מהצד השני-

כמה הרסנית ומקולקלת היא אהבה שהיא ללא גבולות. אהבה שבה מרוב גודלה ועוצמתה הכל אפשרי. הכל מותר. אין שום דבר חריג, אסור או לא מקובל. אהבה שבה לא מתנגדים לכלום. נותנים הכל, מאפשרים הכל. אין שום שלב שבו עוצרים את הנתינה. שמסרבים מתוך ובשם האהבה. בהמשך לדוגמה הזו של הורים וילדים, גם כאן הדבר ידוע לכל, ילדים שגדלים לא גבולות, בלי סדר של דעת נכונה, מה נכון ורצוי ומה אסור ושלילי, נאלצו ללמוד את זה על בשרם בחיים, בחוויות לא נעימות, בנפילות קשות, במפחי נפש לא קלים ולעיתים אף ממש בסיכון החיים.

לא סתם נותנים בדרך כלל את הדוגמה הזו, של הורים וילדים, כשרוצים להסביר את ההבדל בין גבולות לתנאים. כי במערכת יחסים שכזו הדברים מאוד ברורים ומוסכמים.

בדרך כלל, בתוך מערכת היחסים הזוגית אנחנו מתבלבלים, מאבדים את הסדר בהגדרות. מתי אנחנו מציבים תנאים והופכים את אהבה לאהבה תלויה בכל מיני דברים. שעליה נאמר- "בטל דבר בטלה האהבה". ומתי אנחנו מאבדים את הגבולות, עד כדי כך שהאהבה כל כך סטתה מדרכה והפכה להיות פשוט אהבה חלוטה. מוחלטת בקיומה ואין שום מצב, חמור או פסול ככל שיהיה, שישנה את מידתה.

אהבה חלוטה

אהבה חלוטה היא אהבה שאין בה גבולות. לא משנה מה יעשה או יגיד הצד השני, מה הוא רוצה ומה הוא יבחר, אנחנו ממשיכים לתת לו בלי הפסקה, כולל נתינה של מחילה, העיקר שהוא יהיה מרוצה ומסופק. שהנורא מכל לא יקרה- אנחנו נגיד לא והוא יתבאס או "השם ישמור", יקום וילך. אהבה כזו שאנחנו מוכנים, בכל פעם מחדש, לוותר על מה שאנחנו לא באמת רוצים לוותר, מוכנים לשאת את המחירים, גם אם הם קשים, בשביל שאנחנו לא נהיה אלו שנדרשים להתמודד. מוכנים להתעלם ממה שאנחנו חושבים ומאמינים שנכון וערכי רק בשביל שמי שמולנו הוא זה שירגיש טוב.

באהבה כזו אנחנו מוכנים להיות לא שמחים, מרוקנים, מפחדים או מרצים. עובדים קשה על פיתוח היכולות לשאת כאב, חוסר אונים והעדר אהבה, רק בגלל שאנחנו לא מפתחים את הכוחות שאנחנו צריכים כדי לעשות את הפעולה הנכונה. מסכימים לכל מיני התנהגויות שמנוגדות לאמת, לאהבה, למוסר בסיסי. מסכימים להרגיש חלשים, לא ראויים לקבל את מה שאנחנו רוצים. לא מספיק חשובים. ברי וויתור. חסרי משמעות. ניתנים להחלפה. כאלו שתלויים מאוד בצד השני. שלא יכולים לחיות בלי. שמעדיפים הכל רק לא למצוא את עצמנו לבד. אהבה כזו שלא פעם מסתירים בה מהסביבה הקרובה את מה שבאמת קורה, ולא, אל תחשבו על המקרים הקיצוניים של מכות עד מוות, אלא על המקרים הנפוצים, אלו שקורים בלא מעט בתים, השפלות, ביזויים, הקטנות, הורדת ערך בטחון, קללות, ועוד שאר תופעות מכוערות. מקרים כאלו שלא מספרים, כי יודעים שכשאחרים ישמעו הם יבינו את מה שאנחנו יודעים עמוק בפנים, שזה הזוי, חולה ומקולקל. ולמרות שהרשימה ממשיכה ואפשר לתאר אהבה כזו באינספור דרכים נעצור כאן.

אהבה חלוטה | אהבה בריאה
אדם שאוהב כזו אהבה צריך לדעת שזו לא באמת אהבת אמת שמבוססת על נתינה מאוזנת ונכונה. נתינה שמקיימת את תפקידה- והיא באמת מעניקה תועלה ומיטיבה.

אהבה זוגית בריאה לא יכולה להיות מבוססת על חסד בלתי פוסק של אחד הצדדים, חסד כזה שהוא בלי דין, בלי נקודות גבול או עצירה. בלי מצבים שבהם אומרים לא דווקא בשם האהבה, שבהם שימת הגבול היא ההטבה ופעולת האהבה. אהבה בריאה כוללת בתוכה מצבים שבהם לא מסכימים, לא מקבלים, שמים גבולות לכל דבר שאם הוא לא ייעצר הוא יהרוס וייחבל.

אהבה זוגית בריאה חייבת לאפשר מצבים שבהם כל אחד מהצדדים יכול לתת. להשלים חללים. למלא חוסרים. לספק צרכים. להשקיע מתוכו. לאהוב את החלקים שלו במי שמולו. החלקים שהוא נתן, השקיע, בנה, תרם, סיפק ועשה.

אהבה זוגית בריאה כוללת בתוכה מצבים שבהם כל אחד מהצדדים יידרש להתמודד עם גבולות. וכשאלו יושמו על השולחן הוא יידרש לברר עם עצמו, את מי הוא באמת אוהב- את עצמו או את מי שמולו. האם הוא מוכן לעשות עבודת מידות. להסכים להודות בטעויות. לשאת באחריות. לסדר את סדר העדיפויות. לתקן את עצמו. לשנות הרגלי התנהגות וחשיבה. לשנות דרכי ההתמודדות וניהול שיחה. להבין עם עצמו מה נדרש ממנו כדי שזה יעבוד עם הצד השני, ומה הוא מוכן לעשות. וכמה הוא רוצה ואוהב.

זו אחת הסיבות אהבה שהיא חלוטה, כזו שהיא ללא גבולות, היא הרסנית בטבעה. היא לא באמת מאפשרת לצד המקבל לשנות את צורתו הפנימית, מאחד שמקבל לכזה שהוא משפיע ונותן. הוא כל הזמן רק מקבל נתינה חסרת גבולות והפסקה, ובפועל לא נדרש לפעול מתוך תנועה הפנימית של נתינה. התוצאה היא שהוא לא באמת יכול ללמוד מהי אהבה, איך היא מתנהגת ומה היא מצריכה ומה בתוכו צריך להתפתח או להשתנות כדי שהוא באמת ידע לאהוב.

אהבה חלוטה שכזו, אין בה שום טובה. מלבד העובדה שהיא שוחקת את הנותן, גורמת לו להרגיש חסר ערך וחשיבות מינימלית, ומשאירה אותו עייף, חסר ומרוקן, היא לא באמת אהבת אמת. אהבה כזו הורסת את הצד השני ומאפשרת לו להיות חולה באגואיסטיות גמורה, שהיא שורש המחלות הנפשיות כולן. מסייעת בידו להמשיך להיות עיוור, כזה שבאמת לא מצליח לראות שום דבר מלבד עצמו. ומונעת ממנו לקיים, הלכה למעשה, את התנועה הנפשית הפנימית שנדרשת לבריאות נשמתו ויחסיו עם האחר- פשוט לתת.

לאוהבי אהבה חלוטה

אדם שאוהב את האחר אהבה חלוטה נדרש ללמוד בעמקות מהי באמת אהבה. איך מתקיים השילוב הבריא שבין נתינה לקבלה. ללמוד את אומנות האהבה שבשימת גבולות. את החסד שיש בדין עצמו. להבין עם עצמו מה מפחיד ומשתק אותו בכל פעם שהוא נדרש להגיד – לא. איך להתמודד עם זה נכון, בראש ובראשונה בינו לבין עצמו. איך למצוא את האמת שמחברת בין מה שנכון לתת אותו לבין מה שנכון לסרב לו. איך לשמור על גבולות ערכיים ומוסריים, איך לעמוד עליהם מבלי לריב. איך להיות שלם בפנים, בתוך הלב, מתוך תיקון ושינוי פנימי, כזה שברוב המקרים משפיע ישירות על הצד השני ומאלץ אותו להגיב אחרת, או לכל הפחות לבחור, אם להשתנות או לחדול. אדם כזה צריך ללמוד את ערכו הפנימי, להכיר בגבולותיו הפנימיים, אלו ששומרים על שלוות נפשו ושמחת לבו, ולהתאים אותם להגדרות אמת זכות, שמאזנות בכל דבר ודבר, בין מה שכן לבין מה שלא.