בשביל לצאת מהמטריקס שאנחנו חיים בו היום צריך בראש ובראשונה לעשות הבדלה בין חופש לבין חירות.
חופשי זה לא מה שכולם חושבים. לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, עם מי וכמה שאני רוצה. זה בדיוק המתכון הבדוק לתודעת עבדות, חושך פנימי ואפלה בחיים. אדם שילך בדרך הזו מובטח לו שהוא לעולם לא יטעם את טעם החופש עצמו. הוא יהפוך להיות משועבד לרצונות משתנים, גם אם הם הרסניים, להרגלי חיים שליליים, לגבולות קטנים ומצומצמים שלא רק שלא מיטיבים איתו אלא כולאים אותו מבפנים ומותירים אותו ריק וחסר אונים.
חופש אמיתי וחירות פנימית מתאפשרים כשאדם מבין ובוחר מרצונו לא להיות משועבד לשום דבר. לשום יצר. מידת התנהגות. תאווה. הרגל חיים. רצונות משתנים. דעות של אנשים אחרים. כשהוא מוכן לעשות את העבודה שנדרשת ממנו כדי לצאת מהכלא התודעתי והשעבוד הפנימי. כשהוא מבקש להיות באמת ובתמים אדם חופשי.
תודעת אדם חופשי – תודעת בן חורין
אדם חופשי לא מסכים יותר לנהל את חייו בתוך מטריקס סגור ולחיות בתודעת עבד משעובד. מונהג במקום מנהיג. נשלט במקום שליט. הוא מסרב להיות אדם שליבו מכתיב לו את בחירותיו ומטלטל אותו בכל יום מחדש. אלא, מבקש להיות אדם ששכלו הוא זה שמברר את ליבו, ובמצבים ובזמנים הנדרשים גם מנהיג אותו.
אדם חופשי הוא אדם שמחובר לזהותו האמיתית והשורשית שלו. חיבור אמת עם האני האלוקי שבו. זהות שבה חש הוא וחווה חירות פנימית. זהות שבה התודעה השייכת לו מעצם מהותו ומיום היוולדו – תודעת בן חורין – היא זו שמתוכה הוא פועל.
בן חורין לא מקבל אקסיומות חברתיות, תכתיבים חיצוניים או דעות ומסקנות של אנשים אחרים. הוא מבקש לדעת את נשמתו, את מה שהיא רוצה ומבקשת לעצמה ופועל כנדרש כדי לתת לה את מזונה ולהביא אותה לסיפוקה.
בן חורין שואל שאלות, בכל לימוד ובכל דבר שמשפיע על חייו. הוא פועל מתוך ידיעה פנימית ברורה ופשוטה, שכשמדובר באמת שום שאלה לא תצליח לסתור או לסדוק אותה, אלא היא תענה בתשובה מלאה.
בן חורין לא מקבל לימוד מכל אדם רק בגלל שהעולם המודרני מריע לו ואומר שהוא חכם. הוא לא מסתפק בלימוד חיצוני. הוא מבקש ללמוד את הדברים בעומקם ולהבין איך את הלימוד הזה הוא מוריד ומיישם בתוך חייו.
בן חורין יודע ומבין, שבכל פעם שהוא מרגיש רע, כי מישהו אמר לו משהו או עשה, זה בעצם הודעה משמיים שהוא נדרש לעבודה. הוא יודע שבמצבים כאלו מגלים בפניו תפיסות שכליות, תבניות מחשבה, מידות לא מתוקנות ורגשות שליליים כדי שהוא ירפא ויסדר אותם משורשם ולא יהיה כלוא יותר בתוכם, כמו אסיר עולם. הוא לא מפחד, אלא דווקא מבקש ורוצה, מתוך סקרנות, חמלה עצמית ודרישת אמת, לברר עם עצמו מה באמת קרה, מה הוא מרגיש, חושב ומאמין. מתוודע מאיזו מקום הוא רוצה להגיב. מהן הדעות הפנימיות שמנהלות לו את התגובה, מה נדרש להסיר מהלב ומה נדרש להזין ולחזק.
בן חורין יודע את עצמו. לכן, הוא לא מעוות את פנימיותו ומזייף את מי שהוא רק בשביל שהוא יוכל להתחבר למישהו אחר או להיות נאהב. הוא לומד בכל פעם מחדש איך לעשות את עבודת החיבור עם אחרים, קרובים או רחוקים, מתוך כבוד לאחר ונאמנות עצמית.
בן חורין יודע שהוא נדרש להכיר את פנימיותו. את החכמה שהוא צבר בתוך שכלו. האם היא אמיתית ונכונה או כזו שממש צריך לזרוק לאשפה. הוא רוצה להתוודע לדרך שבה הוא חושב ומבין אנשים, אירועים רגשות ואת עצמו. הוא יודע שהוא צריך לבחון את הדעת שאיתה הוא מתהלך, בוחר ושופט מצבים, האם בכל הגדרות החיים הבסיסיות, כמו עונג, רצון, צדק, הגינות, אהבה, כבוד ושאר מושגים הוא יודע להבדיל בין טוב לרע, בהתאם לאמת האלוקית הבלתי משתנה. הוא מבין שהעבודה הפנימית בתוך מחשבותיו, מידותיו ורגשותיו זו העבודה הכי חשובה, כי היא זו שתניב לו את התוצאה הכי מבורכת ונעימה – חירות פנימית, שלווה ושמחה.
בן חורין יודע להשליט את מוחו על ליבו. לא לתת לרגשות הרגעיים לנהל אותו מבפנים, להשפיע לו על הבחירות ולפלוט מתוכו דיבורים ומעשים שליליים. כאלו שהוא לא חשב עליהם לפני וימצא את עצמו מתחרט עליהם אחרי. הוא בוחן את מידותיו בכל הזדמנות, האם המידה שמתוכה הוא פועל היא חיובית או שלילית.
בן חורין לא מבקש לעצמו כבוד, יחס, הערכה, אהבה וחשיבות מאחרים. יש לו מעצמו. הוא מבין בתוכו שבכל פעם שנפשו מבקשת לקבל את זה מאחרים זה כי היא מרגישה חסרה, שהוא נדרש למלא את חסרונה בדרכים נכונות – הכרה עצמית והערכה פנימית. הוא פועל ככל שהוא יכול לזכך את רצונו, כך שהוא יפעל בכל פעולה מתוך רצון פשוט לתת. הוא מבקש להיות דומה לבוראו, להשפיע טוב ולהיטיב לסביבתו.
בן חורין לא משנה את מי שהוא רק בגלל הדרך שבה מתנהג האדם שמולו. הוא נאמן לערכים המוסריים שהוא יודע שהם טובים ונכונים. הוא לא חושש מהמחיר שהוא יישא בגינם, גם אם זה אומר שהאגו שלו יפגע, שהוא יראה חלש, מושפל או קטן.
בן חורין יודע ומבין שחירות פנימית לא משיגים כשהולכים אחרי העדר מבלי לעצור ולהקשיב. הוא לא מוכן ולא מסכים לעשות, לרצות או ללכת בדרך שכולם הולכים. לא בגלל שהוא מחפש למרוד, לעשות רעש או להיות ייחודי. אלא, בגלל שהוא מבין שיש לו לנשמתו מסע ייחודי, מסלול חיים שנבנה במיוחד עבורו. הוא לא מוכן להסתים לנשמתו את הפה ולאנוס אותה לעשות את מה שכל העולם ואשתו, החברה, המדינה, ההנהגה, המשפיעים החברתיים, מובילי דעת הקהל, החכמים המודרניים ושאר הגורמים מספרים לו שהוא האמת והוא הנכון. הוא לא מפחד להיות שונה. הוא זה המבקש למצוא את האמת. לשמוע את קול הבורא בתוכו, וללכת אחרי צו מצפונו, ליבו ונשמתו.
בן חורין מבין שחיים של חופש בחירה יכולים להתחיל רק אם הוא מפנים ומבין שיש בידו בחירה. והוא מבקש לדעת בין מה למה. הוא אכן מוכן להקשיב, לשמוע וללמוד מאחרים, אבל זה אף פעם לא בא במקומו. במקום חכמת שכלו, הבנת ליבו, צו מצפונו ושמחת החיים שלו. הוא מבין שלכל אחד יש קצב הבנה וקצב חיים שונה, והוא לא מנסה להתאים את הקצב שלו רק בגלל החשש להיות שונה מאחרים.
כרטיס היציאה מהמטריקס
בשביל לצאת מהמטריקס, מהמקום שבו אנחנו אוחזים בו ולעבור מעבדות לחירות, צריך להתאמן. זה לא יקרה בבת אחת. צריך להתאמן. בכל אפשרות. בכל הזדמנות. בכל פעם עוד קצת.
בספרו של אייל ורד, ספר לימוד על פרשיות השבוע באור פירושו של ה'שפת אמת' – רבי יהודה אריה לייב אלתר, בפרשת בשלח שעוסקת ביציאת בני עם ישראל ממצרים (יציאה מהמטריקס בענייננו) הוא רושם כך: "המעבר החד ממצרים איננו רק מעבר גיאוגרפי. לאט-לאט מתחילים להסתגל העבדים לחיים של חירות, של בחירה ושל חופש. לא בבת- אחת ולא מיד. יש צורך להתאמן על זה כל יום. להיפרד אט-אט מהעבדות הממכרת, המסממת, המפתה בחלקות לשונה שבכל זאת כדאי לחזור אליה, כי בחוץ קר ולא בטוח ….. העבדות ממכרת דווקא מכיוון שהכל בה מובנה, ידוע ומסודר. אמנם היא עבדות, אך גם קרקע בטוחה של קיום. העבדות זוחלת אט-אט ונהיית תכונה פנימית שמתרגלת ליציבות, לרגילות, לשעות קבועות."
אותו רעיון גם בדורנו.
היציאה מהעבדות, שאנחנו בדורנו כלואים בתוכה, והדרך להשיג חירות פנימית והכרה עצמית דורשת עבודה יומ- יומית. אדם לא יכול להכיר את עצמו, לקלוט מה הוא חושב, מה כולא אותו תודעתית, איזה רגשות שליליים מציפים לו את הלב, מה הוא כן יכול לשנות בדקה אחת של היפוך מחשבה, איפה הוא תקוע ומה הוא נדרש לשנות, איפה הוא פועל בזיוף פנימי ובניגוד למי שהוא ועוד רשימה ארוכה של בירורים פנימיים, בזמן שהוא עובר ממטלה למטלה, בתוך קצב חיים שישאיר כל אחד בסוף יום מעולף.
לכן בהתאמה, כרטיס היציאה מהמטריקס דורש מכל אדם לקבל החלטה – לקדש. לקדש זמן עבור עצמו, שבו הוא בשקט סביבתי, שאין בו שום הסחת דעת, לא מהסביבה ולא משאר העולם. שקט כזה שמאפשר ברמה המעשית לחוות השקטה פנימית. להפנים שזה באמת זמן קדוש כי הוא מוקדש לדבר הקדוש ביותר- נשמתו ושמיעת קולה, את מה שהיא מבקשת, זקוקה ורוצה. קול הנשמה שבאדם לא יכול להישמע בתוך רעש בלתי פוסק של מכונת מטריקס מתוחכמת, משומנת וחזקה. הוא יכול להשמע בדממה דקה.
מטרת הזמן הקדוש הזה היא שיהיה בידי האדם את האפשרות לשמוע, לקלוט, לברר ולנקות את עולמו הפנימי. לשמוע את הדיבור הפנימי שכל מה שהוא באמת חושב, חווה, רוצה ומרגיש. לשמוע את עצמו מדבר. לנהל עם האני האמיתי שהוא, עם הבורא השוכן בתוכו, שיחה אותנטית ואמיתית, פרטית, שקופה וגלויה.
גם אם אתם מרגישים או חושבים שאתם לא יודעים מה בדיוק לעשות בזמן הזה, סמכו על נשמתכם שאם תרצו באמת לשמוע היא תדבר. סביר להניח שהיא מחכה לזה צמאה ומורעבת. בדרך הזו, באופן מתמיד בכל יום, אתם תיצרו הרגל בתודעה, בגוף ובנפש – שיש זמנים שבהם הפנימיות שלכם מקבלת זמן לביטוי, בירור ופריקה. זמן שבו הנשמה יכולה לדבר את תוכה, שהיא מספיק חשובה ויש מי ששומע אותה. מפעם לפעם, השיחה הזו תקבל צורה, נתיב זרימה. יהיו בתוכה שאלות וגם תשובות. תשובות שלא תמצאו אותם בשום מקום אחר, קורס או ספר. יהיו בתוכה בכי וצחוק. יהיו בתוכה גם רגעי שקט. יהיה בתוכה תוכן אמיתי וגילויים אישיים. יובנו בתוכה תובנות יקרות (מאוד) ויתגלו בתוכה סודות עצומים, שישמשו אתכם בכל מישורי החיים.
כל שנדרש מכם, הוא להקדיש את הזמן ולהיות אותנטיים וגלויים. זה לא רק הכרטיס ליציאה מהמטריקס התודעתי שכולנו מצויים בו ומקפצה רוחנית אדירה, אלא גם מגלה לנו רבי נחמן מברסלב זצ"ל שהוא אחד מארבעת הסודות לאושר: "טוב מאוד להתבודד עם עצמו ולחשוב על החיים, כי זה מקרב אל הרוחניות ומביא אושר אמת" (ליקוטי עצות, עצה קכ"ח).
אם תתמידו בזה אתם תרגישו את זה.