מטבע הדברים, אין אדם שאוהב להרגיש רגשות שליליים, קצרים או מתמשכים, מייסרים או קלים. בהתאמה, זה מאוד טבעי שבכל מקרה שבו אתה מרגיש רע- כועס, פגוע, עצוב, מבוזה, חסר חשיבות, ערך או כבוד ועוד שאר רגשות- אתה מיד תתחיל לחפש פתרונות. זה נובע מהרצון הכי פנימי ובסיסי, הרצון הכי שורשי, זה שמתוכו נולדים כל הרצונות- הרצון שלך להרגיש טוב.
בכל פעם שאתה מחפש פתרונות, בניסיון להרגיש טוב, הדבר הראשון שאתה צריך לזכור הוא העובדה הכי גאונית ופשוטה- שמי שמרגיש ככה זה אתה. זה נמצא בתוך הלב שלך. זה אולי נשמע פשטני. הרי, רובנו נגיד שזה ברור ומובן, בשכל הישר, שאנחנו אלו שנושאים את אותם רגשות. אבל, החיים מלמדים, שזה הרבה פחות ברור ומובן, כשמתייחסים למשמעות המלאה של אותה הבנה, שהאחריות היא שלך.
בפועל, מה שאנחנו עושים ואיך שאנחנו מגיבים מוכיח את מה שאנחנו באמת חושבים. עמוק בפנים. הדרך הכי טובה לבדיקה אם אתה באמת מפנים את העובדה הזו, היא התשובה לשאלה: כשאתה מרגיש רע, מי לדעתך הוא זה שאחראי על מה שמתחולל בתוך הלב שלך, מי שמולך או אתה בעצמך? מה בפועל אתה עושה – מאשים את מי שממול או לוקח אחריות?
המציאות מלמדת שברוב המקרים, קל וחומר כשבוחנים את האינסטינקט הראשוני, אנחנו מתנהגים בדיוק הפוך לשכל הישר, למה שברור ומובן. בכל פעם שאנחנו מרגישים רע- אנחנו מנסים, באינספור דרכים, שונות ויצירתיות, שמי שמולנו הוא זה שיודה בטעות, יתחרט, ישנה ויישא באחריות.
אנחנו לא מתנהגים ככה סתם. הרי, אנחנו לא כועסים או נעלבים בלי סיבה. משהו קרה שאנחנו מגיבים בכזו צורה. מישהו אמר או עשה משהו שגרם לנו לכזו הרגשה. משהו לא טוב. לא מתאים. משהו שגוי או שקרי. פסול או לא ראוי. לא אוהב, מתחשב או מכבד. מעשה או אמירה שאנחנו בצדק מרגישים בגללה רע. במיוחד, אם מי שעשה או אמר הוא בן | ת זוג, הורים, אחים או בני משפחה קרובים, אז התגובה שלנו היא הרבה יותר חזקה, בהתאמה לקרבה. במציאות שכזו, אנחנו לא רוצים, וגם לא ממש יכולים, לשמוח, לצחוק או להתנהג כאילו כלום לא קרה, בזמן שהלב שלנו מרגיש רע, בגלל משהו שמישהו אחר עשה, במיוחד אם הוא לא מביע שום חרטה.
ההרגשה הזו רק הולכת וגדלה ככל שאנחנו אנחנו מקבלים אישור והצדקה מהסביבה. מכל אותם אנשים קרובים שמבינים ורואים, בהיגיון בריא, את הקשר הברור בין הדברים, בין מה שקרה ומה שעשה לנו הצד השני לבין איך שאנחנו מרגישים ומגיבים. לא פעם, מתוך אהבה והבנה, אלו יהיו האנשים, שיעזרו לנו לחשוב ולמצוא פתרונות, איך להביא את הצד השני להבנה, שהוא זה שאחראי למה שקרה.
אז מה בפועל אנחנו עושים?
את כל מה שאנחנו יכולים בניסיונות שלנו לגרום לאחרים להבין. אנחנו צועקים, עוקצים, שותקים, מאמתים, מוכיחים, מקללים, מבקשים, מסבירים, טוחנים, ועוד אינספור דרכים שלכולן מטרה אחת, שהצד השני יבין בעצמו שהוא זה שצריך לשנות.
מה הבעיה עם כזו תפיסה, שמולידה כזו תגובה?
קודם כל, התוצאה- תלות גמורה.
המשמעות שהיא שהסכמת למסור את האחריות על מה שאתה מרגיש למישהו אחר. עד שהוא יבין, יתחרט וישתנה. אתה תלוי במה שהוא מבין ובוחר. ממתין. מקווה שהוא ישתף פעולה. זו עסקה גרועה. עסקה שבה הסכמת שמישהו אחר ינהיג אותך. ישלוט במה שאתה מרגיש, טוב או רע, אם תהיה שמח או כבוי בתוך הלב שלך.
זו תפיסה שמתחילה מתוך מקום שבו לא לקחת אחריות על מה שקורה איתך. מקום שבו אין לך ברירה, אלא לנסות לשלוט על מישהו אחר, מה שהוא אומר ועושה. זה המקום שבו שאתה תלוי ונשלט במצב הרוח שלך.
התוצאה עוד יותר מסתבכת אם הצד השני לא משתף פעולה. לא מבין. לא רואה כמוך את פני התמונה. אלא ההפך, בעיניו מי שאחראי זה לא הוא אלא אתה. אם זה המצב, סביר להניח שאתה חסר אונים. כלוא מבפנים. במובן מסויים, אתה תקוע עם רגשות שליליים שהאחראים על קיומם הם אנשים אחרים, שלא משתנים.
הסכנה הכי גדולה עם אותם רגשות שליליים פנימיים היא שהם לא שונים מכל רעלים אחרים, ההפך, אם כבר הם יותר מסוכנים. רעלים פנימיים. כאלו שממלאים לך את הלב, וככל שהם יותר חזקים או מתמשכים, הם נעים ומתפשטים, דרך מחזור הדם, לכל האיברים, מחלישים אותך מבפנים, מדלדלים לך את החיות והכוחות. מטפסים עד למחשבה, שולטים בך מראש הקומה.
היום, זה כבר ידוע לכל אדם, המשמעות של התנהגות כזו בכל אותם אלפי אירועים ומקרים שאנחנו חווים, זו דרך חיים שמולידה מחלות, הרי זה סבל מתחדש (ממקרה למקרה) שאין לו סוף, לפחות עד שהזמן יעבור, יעשה את שלו, ויכהה לך את הרגשות.
הבעיה עוד יותר מחריפה, כשהזמן עובר והרגשות לא משתנים, הם רק מתעצמים ונהיים יותר חזקים, הופכים אותנו ליותר חלשים, מותירים אותנו חסרי רצון וכוחות חיים. אז אנחנו עוד יותר חסרי אונים. רוצים מאוד להרגיש טוב ולא יודעים בפועל מה לעשות. ואז – אנחנו בורחים. לכל מה שיתן לנו הרגשה טובה, יווסת לנו את הרגשות, ויעזור לנו להרגיש, למרות המצב, יותר טוב. אנחנו אוכלים הרבה מעבר למה שאנחנו צריכים רק כי טעים, או ההפך, מתפקדים כמעט בלי לאכול, גוללים שעות ברשתות החברתיות, בתוך החיים של אנשים אחרים שלרוב גם נראים יותר חיים ומאושרים, צורכים אלכוהול או סמים וכל מיני חומרים שמטשטשים את תפיסת המציאות, רואים סרטים וסדרות, ישנים המון, ועוד הרבה דרכים יצירתיות, שלכולן יש את אותו מכנה משותף, הן לא באמת פותרות את הבעיה, אלא רק מוסיפות עוד נזקים ובורות שבשביל לצאת מהם נדרש לעוד יותר כוחות.
מהלך חיים שכזה, שכולל בתוכו כאלו תוצאות רגשיות ומעשיות, מלמד מה התשובה האמיתית שלך לשאלה, זו שנשאלה מההתחלה. שהאחראי האמיתי למה שאתה מרגיש הוא מי לא שאתה, אלא מי שמולך.
הבעיה עם כזו תפיסה היא הרבה יותר שורשית ועמוקה מהתוצאות שלה. הבעיה היא -שהיא שקרית והפוכה. ולכן, היא לעולם לא תוליד לך את התוצאה הרצויה. היא רק תדמה להיות אמיתית. עד שתתבדה, שוב ושוב ושוב. עד שלא תוכל יותר להיות תלוי באיך שאתה מרגיש באנשים אחרים ומה שהם עושים. עד שתפנים את אותה עובדה גאונית ופשוטה- שמי שמרגיש ככה זה אתה. הרגשות האלו נמצאים בתוך הלב שלך. בתוך המקום שבו אתה מרגיש את המציאות עצמה. המקום שבו אתה מרגיש האם מה שקרה לך הוא טוב או רע.
כשאתה תפנים את אותה עובדה, אותו רצון פנימי להרגיש טוב, זה שמתוכו התחלת לחפש פתרונות, ירים שוב את ראשו. רק שהפעם, אתה תדרש למצוא פתרון אחר למה שאתה מרגיש, פתרון לבעיה שהגורם שלה הוא לא באמת מי שמולך. שהוא זה שרק נושא תפקיד במציאות שלך, זה שמספר לך אותך, את מה שבאמת בפנים מפריע לך.
פתרון שכזה יאלץ אותך לאתר את הגורם. הסיבה. זו שבגללה אתה באמת מגיב כל כך רע. בדרך שכזו, שעיקרה הוא מהפנים אל החוץ, אתה תוכל להתוודע לעובדה, שהרגשות שלך, הן בסך הכל תוצאה. תוצאה של התנגשות פנימית, בין מה שאתה יודע, מבין, חושב ומאמין לבין המציאות שלך, זו שבה מי שמולך מתנהג אליך בדיוק בצורה ההפוכה. הפוכה לדעת שלך, לתפיסות העולם שלך, להגדרות חיים הכי בסיסיות שבתוכך.
הפנמה שכזו היא תשובה שונה לאותה שאלה שנשאלה בהתחלה. זו תשובה שכוללת את ההסכמה להכיר את עצמך דווקא מתוך המקרה שהכאיב לך. זו תשובה שכוללת בתוכה הבנה שהאחריות למה שאתה מרגיש היא רק שלך. הבנה עמוקה שהמציאות לא מפריעה או מכאיבה לך סתם, בלי סיבה, שבעצם קיבלת הזמנה מאת הבורא לבחון ולברר את הדעת שלך, לנקות מתוכה דברים שגויים, שקריים, לא טובים, את כל אותה הפסולת שאספת עם השנים. הזדמנות לצמצם פערים שמפרידים אותך בפנים. הזדמנות להיות ולחיות בהתאמה וחיבור יותר גדולים בין החלקים הפנימיים שבתוכך, אלו שמתוכם אתה פועל, בוחר ועושה- השכל והלב. הזדמנות לממש את מה שרצית מההתחלה- פשוט להרגיש הרגשה טובה.
הפנמה שכזו מולידה תגובה שונה. תגובה שונה בליבך, עם רגשות טובים של שחרור, הקלה ושמחה, תגובה שונה כלפי מי שהפעיל אותך מההתחלה וגרם לך להרגיש רע. תגובה שנובעת ממקום שלם, בלי ספקות, פערים או מלחמות פנימיות. תגובה של אדם שלא רב עם עצמו בתוכו, אלא כזה שניקה את כל מה שלא שייך לו יותר, שהתחבר והתהדק בתוכו. תגובה שלא מותנית או תלויה באף אדם או נסיבות, אלא כזו שהתחושה הפנימית בה כל כך נכונה ושלמה, שהיא יכולה לשאת כל תוצאה.
זו תגובה שנובעת מתוך אמת פנימית עמוקה, כזו שמקיימת את השלום מעצם היותה. שלום בתוכך. שלום עם בני משפחתך. שלום עם מי שסביבך.