בשביל לפתור את הריב או הסכסוך שיש לך עם מי שמולך, אתה צריך להבין קודם כל את הסכסוך שמתחולל בתוכך. זה שהוא הסיבה לתגובה שלך. זו שמתחוללת בתוכך, שאתה מרגיש בתוך הלב שלך. בכל מיני גוונים וצורות של רגשות שליליים או תחושות קשות. תגובה כזו, שמהר מאוד מקבלת ביטוי וצורה, נפלטת ממך החוצה בדיבורים ומעשים לא טובים, כלפי עצמך וכלפי אחרים. תגובה כזו לא יוצאת מאדם שליבו שלם בקרבו, אלא ההפך, היא זו שמעידה שיש פירוד בתוכו.
כשאדם בשלום עם עצמו הוא מרגיש את זה בתוך ליבו. לב שלם שמרגיש טוב. נקי מהתנגדויות ומאבקים פנימיים. ששום דבר לא אוכל אותו מבפנים. לב שנקי מרגשות לא טובים, כמו אשמה, פחד, חוסר וודאות או אונים, כעס או קנאה. מרצונות חסרים שאת המילוי שלהם אף פעם לא ממלאים אנשים אחרים, כמו הרצון לכבוד או הערכה, חשיבות או הכרה. לב שנקי מהתנהגויות שליליות כמו התנשאות או שתלטנות, ריצוי או הקרבה, זלזול, ביטול, השפלה. לב שלא פולט דרך הדיבורים והמעשים התנהגויות לא טובות כמו התפרצויות עצבים, השפלה או בריחה. אלא ההפך, לב כל כך נקי ושלם עם מה שהוא אומר, מרגיש רוצה ובוחר, שהוא יכול להתמודד עם כל תוצאה או השלכה במציאות עצמה.
כל עוד אתה לא במצב הזה, אין שום סיכוי אמיתי, בדגש על אמיתי, שאתה באמת תפתור את הריב או הבעיה, זו שיש לך עם מי שמולך. לכל היותר, אתה תשיג את מה שאתה רוצה באופן זמני. רק עד הסיבוב הבא. הסיבה היא, שלא באמת פתרת את הבעיה.
אין ברירה. אתה תדרש לפתור את הסכסוך הפנימי הזה שמתחולל בתוכך. אחרת, אתה תמצא את עצמך שוב ושוב רב עם אותו בן אדם, או עם מישהו אחר, על אותה נקודה. אותם הסברים, אותו עלבון, אותם עצבים. זה לא ישתנה עד שלא תעשה שלום בתוכך, בינך לבין עצמך. שלום של אמת, כזה שמייצר תגובה פנימית שלמה וטובה ומאפשר, לפחות מהצד שלך, את השלום עם מי שמולך.
מה שחשוב שתדע- שזה מאוד מתעתע. זה יקרה לך, כמו לכל האנשים, דווקא במקרים שיראו לך הכי ברורים. המקרים האלו שבהם זה הכי מוצדק ואנושי ככה לחשוב או להגיב. שזה מאוד מובן והגיוני למה ככה אתה באמת מרגיש. עד כדי כך מובן ומוצדק, שמי שאחראי לזה מלכתחילה זה הצד השני ולא אתה, שזה אפילו לא יראה לך חסר או מוזר, שלא עוברת לך ולו לשניה המחשבה – רגע… מה באמת הבעיה? למה אני מגיב ככה?
השיחה שבינך לבין הבורא
העניין הוא, שעד שלא שאלת את השאלה הזו את עצמך, מלבד העובדה שפספסת הזדמנות אלוהית להכיר את עצמך, אתה בעצם נמצא מחוץ לשיחה שמתקיימת בעולמך. זו שבינך לבין בוראך. שיחה כזו שמתרחשת וקורית, בינך לבינו, בזמן ובתוך אותם מקרי חיים קשים, מעצבנים, מתסכלים, במיוחד כשהם קורים לך אנשים אחרים. בתוך המקרים שאהבת הבורא מנווטת אותך פנימה. אל הנפש שלך. בדיוק בזמן הקונפליקט שאתה נמצא. כדי שאתה תברר מה באמת קורה לך ואיתך. מה אתה צריך לנקות, לקבל או לשנות. בשביל שאתה זה שתוכל לחיות הרבה יותר טוב.
סימן ההיכר של כזו שיחה היא התגובה. ברגע שה- "בפנים" שלך הגיב רע במובן הכי פשוט של המילה. במצב כזה, תדע שמתקיימת שיחה בינך לבין בוראך.
ברגע הזה, בידך זכות הבחירה. האם לבחור להשתתף בשיחה. לשים לב למה שמתחולל אצלך. למה שרוצים משמיים שתתפקח ותתעורר. או, לפעול כמו תמיד. את אותה תגובה אינסטינקטיבית שאתה רגיל להגיב. זו שבה הלב שלך פולט בלי מחשבה רק בגלל שהוא מרגיש רע. למרות שאתה יודע שהתגובה הזו היא אף פעם לא טובה. כי היא תמיד כוללת את כל ההתנהגויות והמעשים השליליים, עם כל ההשלכות והתוצאות הכלולות.
בפועל, רובנו ברוב הזמן לא מצליחים, לא עומדים בניסיון בזמן שהדברים מתרחשים. מגיבים מבפנים, נותנים למה שהלב מרגיש לשלוט ולהנהיג את השכל, הדיבור והמעשים. ואחרי זה נאלצים להצטדק ולהתגונן או להסביר ולהתנצל.
גם אם הגבת על אוטומט כזו תגובה, זה לא אומר שהשיחה בינך לבין בוראך הסתיימה. למעשה, היא בעיצומה, וכל שאתה נדרש הוא להשתמש בזכות הבחירה שלך ולהתחיל להשתתף בה. גם אם אתה שייך לסוג האנשים, שיודעים לשלוט בעצמם כלפי חוץ, לשתוק, לא לענות, להיות באיפוק, מטעמי נימוס, מוסר או שיקולים אחרים, כזה שיודע לשים מסיכה של הבנה, מחילה או הכלה בזמן שהלב שלך בוער בפנים, מעלבון, כעס או עצבים, תדע שעל אף היכולת החשובה לשלוט בעצמך, אתה עדין בתגובה מלאה למציאות שמולך. מופעל במלוא מובן המילה. במקום לצבור, לאגור או לאכול את עצמך מבפנים, פשוט תסכים להיות משתתף פעיל.
השתתפות בכזו שיחה, שבה אתה באמת תבין מה קורה איתך, מצריכה אמונה. אמונה בסיסית ופשוטה. שמה שקרה לך עם מי שמולך, שגרם לך לכזו הרגשה לא טובה, הוא לא פספוס או טעות בהשגחה. אמונה פשוטה שיסודה ענווה. שגם במצבים שבהם אתה לא מבין, יש תכלית למה שקרה. יש גורם, יעד, מטרה וגם תוצאה. והכל בתפירת עילית לטובתך. להאיר לך את הסיבה האמיתית שיוצרת לך כזו הרגשה ואתה אפילו לא מודע לקיומה. רוצים שתדע. עכשיו, זה זמן גאולתך.
חוש הכרת הרע
לכן, אל תפחד, תברח או תמצא כל מיני סיבות למה זה הגיוני שאתה לא מגיב כזה טוב, כועס, עצוב או דואג, צועק, מקלל או משקר. ההפך, תעמוד ותתבונן. תחפש את הסיבה. מה גורם לך להגיב, כלפי עצמך וכלפי הסביבה, כזו תגובה רעה. תהיה מוכן להתוודע לרע ששוכן בתוכך. ברצונות, בתפיסות השכליות על איך דברים צריכים להיות, ברגשות, בחוסרים הפנימיים. תתור אחרי הסיבה עד שתמצא. תפתח צעד אחרי צעד את חוש הכרת הרע שבך.
תהיה מוכן לזהות את הרע. להסתכל לו בפנים. להיות מודע לקיומו. לא מתוך דריכות או חרדה, ובטח שלא מתוך מחשבה או אמונה שהרע הזה הוא אתה, אלא מתוך ידיעה והבנה, שהטוב והרע מעורבבים בפנימיותך. והעובדה שעכשיו אתה נדרש להסתכל עליו ישירות, בלי לסובב את הפנים, זו ההטבה. רוצים לנקות אותו ממך. שתראה אותו ותבקש מרצונך לפלוט אותו מתוכך. שלא יהיה לו יותר נגיעה בך. עד שלא תשים לב לקיומו ותרצה בניקיונו, הוא ימשיך לשכון בתוכך ולהרוס כל חלקה טובה, ינהל אותך כמו איזה עבד נרצע. בכל התחומים, במיוחד במערכות יחסים.
מזהה את הדרך שבה הוא נראה?
ככל שתהיה מוכן לפתח את החוש הזה בכל מקרה ומקרה, אתה תהיה הרבה יותר מיומן לזהות את הצורה שאותו הרע לובש, את הדרך שבה הוא נראה ומתגלה.
לזהות את צורתו בקומת השכל והמחשבה. בכל באותם מחשבות שנובעות מרצונות שפלים, שפלות פסולה, כמו למשל הרצון להכרה, חשיבות או כבוד חיצוניים. כאילו אתה חסר בכאלו דברים ואין לך ברירה אלא להיות תלוי ונזקק במה שיתנו לך אחרים. כל אותם מחשבות שנובעות מרצונות פסולים, כאלו שהם לא מוסריים ולא ערכיים, כמו הרצון לשלוט או לקבוע למישהו אחר מה הוא יבחר או יעשה, רק בגלל שאתה לא יודע איך להתמודד עם מישהו שחושב או רוצה משהו שונה. או הרצון להשפיל, לבזות ולהחזיר בחזרה במקום למצוא את הדרך לשוב אל ערכך.
לזהות את הדרך שבה אותו הרע מקבל צורה וקול בלב. בכל אותם רגשות שליליים, כמו כעס או קנאה, פחד, עצבות או שנאה, או, כל תחושה אחרת לא טובה, כמו חוסר וודאות או אונים, ייאוש, תסכול, אכזבה, השפלה, קטנות, אפסיות או חרדה. בתוך המידות השליליות שהתעוררו בך, כמו גאווה נמוכה, עצבות, או ענווה פסולה. לזהות את העובדה שאותם רגשות ומידות מקולקלות, טיפסו עד לראש הקומה, הורידו אותך מכס ההנהגה, הפכו אותה ממל"ך, שמוחו מנהיג את ליבו בנקיות וביושרה, לאדם שהוא למ"ך, כזה שרגשותיו ומצבי הרוח שלו מנהלים אותו מבפנים, שולטים לו על הבחירות וקובעים לו את המעשים.
לזהות את הצורה שאותו הרע לובש בדיבורים ובמעשים, אלו שאתה אומר ועושה לעצמך ולאנשים אחרים, במיוחד כלפי אלו שהם חשובים, ההורים, בני הזוג, הילדים והאחים. כמו לצעוק או לקלל, להלבין פנים, לגזול או לבזות, להתעלם או לשתוק, לשקר או "לעגל פינות".
האמת והאמת לאמיתה
זיהוי והתבוננות שכאלו מצריכים הסכמה. להודות באמת בכל זמן ועניין שתפגוש אותה. שלא תנסה לייפות את הדברים, לתת להם צידוקים או הסברים שכליים או מוסריים, שלא תנסה להכשיר רגשות, דיבורים או מעשים שליליים.
הסכמה להודות באמת כזו, שהיא לא נעימה אלא דווקא מביישת ומביכה, שמאירה אותך בטעות, קלקול או חולשה יכולה להעשות מתוך זיכרון עמוק של אמת הרבה יותר גדולה וקדושה. שכל הדברים השליליים שאתה רואה ומוצא, באמת לאמיתה, פשוט לא שייכים אליך. למי שאתה באמת. הטעות הכי גדולה היא שאתה מזדהה עם הרע. מאמין שהוא מי שאתה. זה בדיוק מה שרוצים שתזכור, שבמקור אתה שייך לטוב. לכן, כל מה שהוא הפך הטוב, ברגשות או במעשים, רצונות או מחשבות, יציק לך ולא ייתן לך מנוחה, עד שתתנקה מזה. עד שתחזור לאני המקורי שלך. תשוב לטוב האמיתי שאתה.
הזיהוי שלך אותו וההתבוננות הישירה היא זו שמעלימה את אותו הרע כלא היה, כמו שאומר בתהילים דוד המלך ע"ה, רגל רביעית במרכבת הבורא. אדם שמזהה את אותו רע, ולא ירא מלהתבונן עליו ישירות, יודע וזוכר בזיכרון נשמתי עמוק, שכל כולו טוב. ובדיוק בגלל זה לא רוצה להרגיש או להתנהג הפוך.
בנקודה הזו, שמצד אחד אתה רוצה את הטוב, ומצד שני מזהה את הרע- חצי מזדהה חצי נלחם, שם בדיוק מתממשת זכות הבחירה הגדולה ביותר שניתנה בידך- הזכות לבחור בחיים ובטוב.
בכל פעם שאתה בוחר בטוב, ברצונות, במידות, בערכים ובהתנהגויות אתה פועל בהתאמה לטוב שאתה באמת. משכין שלום בפנים ובחוץ. מעבר לעובדה, שבכל פעם ובכל מקרה, אתה ממש תרגיש יותר טוב, קליל ומשוחרר, אתה תראה במו עיניך את התוצאות משתקפות בעולמך. בתוך מערכות היחסים שלך. בכל החוויה הזו שנקראת "החיים שלך".
שלום כזה, ששוכן בתוך לב האדם ובינו לבין סביבתו, הוא זה שמצא הבורא כשעלה ברצונו לבחור את הכלי שיהיה מתאים וראוי להחזיק את הברכה. לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם. ברכה אלוהית. ברכה שהיא בשפע, בלי די.
לא פעם שלום כזה הוא תוצאה של מהלך שראשיתו מחלוקת, ריב או מריבה, בלאגן עם בן או בת הזוג או בני משפחה. מצב שמעורר בך תגובה לא טובה, בתוכך, כלפי מישהו אחר, כלפי המציאות או כלפי הבורא. תגובה כזו שאתה יכול באמצעותה להשתתף בשיחה. אותה שיחה נוקבת שמנהל איתך בוראך, דרך מקרי החיים שלך. שיחה כזו שמתרחשת בזמן קושי, כאב או מיצר, אבל מתוך אהבה אלוקית, היא נושאת בתוכה מתנה גדולה. גאולת הנפש שלך.