בס"ד
אין זוג שלא רב. שלא מסכים או רואה את הדברים שונה. יש הרבה שאלות ונושאים לבירור כשבאים לבדוק את מקור הריבים, במיוחד אם הם חוזרים ונשנים. אבל, בכל מה שנוגע לילדים, אתם צריכים לאמת עם עצמכם שני דברים:
האחד, מה תדירות הריבים? האם אתם רבים פעם בכמה זמן או שעבור הילדים שלך הריבים ביניכם הם כבר חלק מהשגרה?
השני, איך אתם ריבים? עד לאן אתם מגיעים כשאתם רבים, במיוחד כשאתם בסביבת הילדים? האם אתם מאלו שיודעים להתווכח בגובה העיניים אבל בלי מלחמה או שאתם מאלו שמתפוצצים? מקללים? צועקים? מזכירים את כל המשפחה שממנה הבן זוג בא? מכניסים מתחת לחגורה? או שאולי אתם מאלו ששותקים, שעות, ימים, שבועות? מתעלמים אחד מהנוכחות של השני?
הבעיה הכי קשה נוצרת כששני הנתונים הקיצוניים משתלבים, כשתדירות הריבים גבוהה וגם עוצמת הריב חזקה. אז, הילדים נמצאים באמת במצוקה, במיוחד אם הם קטנים ולא עצמאים, שאין להם ברירה אלא להשאר אתכם באותו המרחב, לשמוע, לראות ולהרגיש את כל מה שקורה ביניכם, מבלי להבין מה קורה ומבלי לדעת איך לצאת מזה.
בשביל שתוכלו להרשות לעצמכם לריב מול הילדים אתם צריכים איך לדעת איך רבים. איך לריב נכון זה נושא גדול ויש מה לומר עליו רבות. אבל, לפני שנעסוק בנושא החשוב הזה, נדבר על המצב היותר נפוץ בבתים, והוא כשההורים רבים מול הילדים. או גרוע מזה, מערבים אותם בממש בסוד העניינים, משתפים אותם, מעבירים ביקורת על הצד השני לאוזניהם, מאשימים, מגנים על עצמם, פורקים עליהם או בפניהם.
למען הסדר הטוב והאמת, אני לא מדריכת הורים ולא כזו שבמקצועה מלמדת הורים איך לנהוג מול הילדים כשיש בעיות בחיים הזוגיים. כל שאני באה, הוא ליידע ולהבהיר את ההשלכות וההשפעות שנוצרות בנפש ילדים שגדלים בבית שבו ההורים רוב הזמן רבים, רק בגלל שלא יודעים איך לנהל מערכת יחסים. ידע שיאפשר בחירה יותר מושכלת וזהירה בפעם הבאה שתקלעו לריב שהילדים בסביבה.
חשוב להבהיר, ברור שישנם הבדלים באיך שהריבים שלכם משפיעים על תינוק קטן שעדין אינו בר דעת לבין אם מדובר בנער או נערה מתבגרים, ואפילו אם מדובר בילדים ממש גדולים שהם בעצמם כבר הורים. למרות שגילאי הילדים חשובים באיך שהם מבינים ומושפעים מכאלו מצבים, עדין ישנו מכנה משותף לכל הגילאים והוא- שהם הילדים ואתם ההורים. אתם המשפיעים והם המושפעים. אתם המלמדים והם התלמידים. אתם הנותנים והם המקבלים. אתם אלה שרבים והם אלו שצופים וגם לומדים את הדברים הכי חשובים בחיים.
דבר אחרון לפני שנתחיל למנות את ההשפעות- ברור ומובן שזו אינה תורה סדורה שמתאימה לכל ילד בכל מצב שבו יחסי ההורים לא טובים. הדברים תלויים בהרבה מרכיבים: סוג הזוגיות, אופי ואישיות הילדים, מצב היחסים, תדירות הריבים, אופי היחסים שבין ההורים לילדים, מספר האחים ועוד הרבה משתנים. עוד ברור, שלא כל ההשלכות המפורטות מחייבות שכך אכן יהיה במציאות, כל ילד והאישיות שלו, התכונות השייכות לו, ההבנה שלו את המצב והיכולת שלו לעבד נתונים.
יחד עם זאת, ישנן מספר השלכות הרסניות שחשוב מאוד שהן יילקחו בחשבון, כך שכל זוג שנקלע לכזו מציאות שבהם הריבים הם חלק משגרת החיים של הילדים, יעשה את כל שצריך ונדרש, עד למסירות נפש ממש, כדי שלכאלו השלכות לא יהיה בכלל סיכוי להתרחש ולקרות.
הנחת היסוד לכל ההשלכות והתוצאות האפשריות – אין ילד בעולם כולו, קטן או גדול, שלא רוצה ומייחל בלבו ששני ההורים שלו יחיו בשלום, שיכבדו ויאהבו, שיסתדרו. מעבר לזה, אין באמת מילים שיספיקו כדי לתאר את הברכות ששורות בבית שבו ההורים חיים בשלום. בריאות הגוף והנפש של כל אחד מבני המשפחה, העדר לחצים ומתחים שנובעים משגרה של ריב ומלחמה, שמחה, יכולת מרבית של התגברות על אתגרים ובעיות, ברכה בפרנסה, השפעת אמת בחינוך שאתם מבקשים לחנך, יצירת הבסיס לפתיחות אמיתית בין ילדים להורים, בטחון בהורים ככתובת ראשונה לכל בעיה, קשרים טובים ובריאים בין האחים, הרגלי חיים נכונים, הרגשת נפש של עוגן הורי ומשפחתי שאין חשוב ממנו, יכולת להשתית ערכים טובים כמו אמון, יושר וכבוד, בניית בטחון עצמי, מתן דוגמה טובה וראויה ועוד רשימה ארוכה ומבורכת, שכל כולה מתחילה במערכת יחסים נכונה ובריאה.
ברגע שהשלום בין ההורים מופר, קל וחומר אם זה חלק מהשגרה, ועוד יותר גרוע אם זו ממש מלחמה, ההשפעות מתחילות להתהוות, גם אם הם בהתחלה הן לא באות לידי ביטוי או סמויות. השלכות בנפש הילדים, ברגשות, בתפיסות העולם והחיים, בבחירות, בשיקול הדעת ובמעשים. השלכות והשפעות שיכולות ללוות אותם במשך עשרות שנים, במהלך החיים הבוגרים, עד לשלב שבו הם בעצמם רוקמים יחסים ומביאים לעולם ילדים.
השלכה ראשונה– קונפליקט פנימי. הרי, בפועל הילדים הם לא חלק מהמשוואה. הם לא קשורים לזה בשום צורה, גם אם הנושא שעליו אתם רבים קשור ישירות לאחד מהילדים. ברור שאם המשוואה כוללת רק שני אנשים, X ו- Y לצורך העניין, Z הוא בכלל לא חלק מהמשוואה. ברור, שאם הילדים הם לא חלק מהמשוואה אין להם שום השפעה. הם לא באמת יכולים לשנות את המצב, כי הם לא חלק מהריב הזה בכלל. וזה בדיוק מה שיוצר בתוכם את הקונפליקט הפנימי. בין השכל ללב. בין מה שהם רוצים לבין מה שהם מרגישים. קונפליקט בין מה שהם חווים לבין חוסר היכולת שלהם להשפיע, להתערב ולעשות. קונפליקט שמשאיר אותם עם בעיה בלתי פתירה, ושמועד פתרונה לא צפוי וידוע. קונפליקט שבונה להם כלא פנימי בין מה שבחוץ לבין מה שבפנים, כלא שהם יכולים לשהות בו הרבה שנים ומתוכו לקבל החלטות חיים.
השלכה שניה– שמחת חיים תלויה. יחסים בריאים בין ההורים ועוגן משפחתי יציב הם המרכיבים הכי בסיסים וחיוניים לשמחת החיים של הילדים שלכם. במיוחד, כשהם קטנים ותלויים, ואין להם שום ברירה אלא להיות אתכם ביחד באותו המרחב והמצב. אף ילד לא יכול לחוות באמת בשמחה, העדר פחד ודאגה, במצב שבו ההורים שלו רבים בלי הפסקה או הופכים את הבית לאזור מלחמה. ילדים שחיים בכזו שגרה אין להם באמת ברירה. בין מצב רוח טוב או רע. גם אם הם מאוד שמחים מדברים קטנים או גדולים שקורים להם בחיים, זו תמיד תהיה שמחה חסרה, כי איך אפשר להיות שמח באמת כשמול הפנים יש הורים עצובים, כועסים, מכובים או מיואשים? איך אפשר לא לדאוג למה יהיה? איך אפשר לא לפחד ממה שיקרה?
השלכה שלישית– הרגשת נטל. ילדים לא תמיד מבינים את הדברים נכון. הם גם לא אמורים. הרי, הם לא יודעים את ההיסטוריה הזוגית שלכם, את הדברים שעברו ביניכם, ממה הכל התחיל באמת ומה מתחולל בלב כל אחד מההורים מאחורי הקלעים. הם בקושי מצליחים להבין או לתרגם מה עובר עליהם, אז בוודאי שאין להם יכולת להבין אתכם. ולמרות ועל אף שהם לא מבינים, הם כן מרגישים. הם קולטים את המצבים מבחינה רגשית. הם מרגישים מתי אתם חסרי אונים, מתי נפגעתם מהצד השני, מתי אתם מרגישים דחויים, מורחקים, לא אהובים, לא נראים. מתי אתם כועסים, עצובים, מרגישים רע מכל סיבה. נכון, הם לא ידעו להגיד לכם את זה במילים, הם לא ידעו לתאר את זה מבחינה שכלית או רגשית. אבל הם כן יודעים לזהות חוויות. בלא מעט מקרים בכאלו מצבים, לפעמים מבלי להיות מודעים, הילדים לא רוצים להוות נטל נוסף. עוד "משהו" שאיתו ההורים צריכים להתמודד, להשקיע אנרגיות וזמן. לא להוות עוד בעיה. עוד מצב שממנו ההורים צריכים להיות מוטרדים. בטח ובטח, אם הילדים יודעים שמה שהם צריכים יטריד עוד יותר, יאכזב או יעציב. במצבים האלו, הם מתחילים ללמוד איך להסתדר לבד, בלעדיכם, וחמור מזה, בעזרת אנשים אחרים, שגם אם הם אנשים מאוד טובים הם לא ההורים.
השלכה רביעית– ילד הורי. מצב שבו הילד כבר לא באמת מרגיש שהוא יכול להיות ילד. הוא עסוק, שכלית ורגשית, לפעמים גם מעשית, בלדאוג למה שבכלל לא ענייננו וגם לא נמצא בכלל בשליטתו: למצב הרוח של ההורים, למצב היחסים, למניעת פרידה או גירושין, לתת תמיכה בהורים או באחים, להסביר ולייצג את אחד מההורים בפני השני, לגשר ביניכם, לפתור את הבעיה. לשמש מקום פורקן, להיות איש סוד, פסיכולוג או מעין בן זוג חלופי. להיות מי שאמון על מניעת ריבים וויכוחים, להשליט סדר ולהרגיע את הרוחות כשהדברים מסלימים. לבצע משימות ומטלות של אחד ההורים כדי שההורה השני לא יאבד את הסבלנות או יתעצבן. ועוד הרבה ביטויים שיוצרים מצב של היפוך תפקידים, שבו הילד הוא זה שתומך ועוזר לאחד או שני ההורים, כדי שהם יקבלו את התמיכה הרגשית שהם חסרים, כפי שאותה מבינים הילדים. קצרה היריעה להסביר ולתאר את ההשלכות הרגשיות בנפש הילדים שמצאו את עצמם מתפקדים רגשית כהורים, בזמן שההורים שלהם לא ידעו להתנהג כמו מבוגרים ולהנהיג נכון מצבים שונים במערכת יחסים.
השלכה חמישית– ניכור מצד הילד. מצב שבו ילד מזדהה יותר עם העמדה או הרגשות של אחד ההורים ומפתח כעס, ריחוק והתבדלות מההורה השני. מצב שכזה מוביל לא פעם ילדים, להגן על ההורה שאיתו הוא מזדהה בכל מחיר, לתקוף את ההורה השני, לזלזל, להתנהג בחוסר משמעת וכבוד, להשפיל, להוכיח, לבזות, להכאיב, לבקר בלי הפסקה, להתרחק, להתנתק, לאבד הערכה, קשר ואהבה. הכל מתוך מצוקה ורצון לעזור לאותו ההורה שהילד מרגיש שהוא החלש יותר, להורה שזקוק להגנה, שהוא לא ממש מספיק חזק או בעל כוחות להסתדר לבדו. כל זה מתרחש בזמן שהילד, גדול ונבון ככל שיהיה, לא באמת מבין את התמונה, לא חשוף לכל הפרטים שמשפיעים בפועל על מערכת היחסים.
השלכה שישית– רגשות קשים ומעשים שליליים. אשמה, ריצוי, ניסיונות לשלמות אינסופית, חוסר בטחון עצמי, בושה סביבתית, דאגה עתידית, חרדה, עצבות תהומית, זהירות יתרה, כעסים מצטברים, הצטמצמות כדי לא להפריע להורים, ילדותיות מוגברת, דרישות התנהגותיות בלתי פוסקת לתשומת לב, הרגשת חוסר ערך וחשיבות, קנאה בהורים או משפחות אחרות, פחד משבירת המשפחה, שנאה לאחד ההורים, למציאות או לחיים, קנאה בין אחים, שתלטנות, התערבות פסולה, חיפוש אחר מקורות אהבה, קבלת השפעה ממקורות חיצוניים, חוסר סדר בערכי חיים, חוסר ידע ויכולת התמודדות לנהל מצבים רגשיים, ירידה בלימודים, ניסיון בלתי פוסק להצטיינות, התרחקות והתבודדות, בריחה שלילית, השתתקות והדחקה, האשמה עצמית והאשמת הסביבה, צבירת מתחים, תופעות בריאותיות, חשדנות, אגרסיביות ומלחמתיות, יצירת ריבים, מתן מכות לאחרים, קללות, איבוד ובדיקת גבולות קשים, ניסיונות לדברים אסורים ומסוכנים, חוסר משמעת וכבוד, איבוד סמכות הורית, רגישות יתר, בדידות וייאוש, חוסר סיפוק, ייסורי מצפון, שקרים, העלמות מידע, הרגשת נחיתות ועוד רשימה ארוכה של רגשות, מצבים ומעשים שנוצרים כשהבית הוא מעוז כל הקשיים.
השלכה שביעית– לימוד בדרך הקשה לאיך לא נראית אהבה ומערכת יחסים בריאה. במקום ללמוד מה כן בריא, נכון וטוב, איך באמת רבים נכון במערכת יחסים, איך מתנהגים שלא מסכימים, מה הכבוד שגבר רוכש לאישה ואישה לגבר בשעת משבר, מה הערכים שלפיהם חיים גם במצבים קשים, מה הגבולות שעליהם תמיד שומרים, מה לא עושים גם אם שוברים את הכלים, איך באמת אוהבים כשלא מסתדרים, איך פועלים בימי ריחוק ואי הבנה, איך מפייסים, איך תמיד שבים אל השלום והחברות הטובה, איך מבקשים סליחה, איך משתנים, איך מוחלים וגם שוכחים, איך זוקפים לזכות ולא לחובה, איך מסדרים סדרי עדיפויות, איך בונים שגרה, איך מחלקים תפקידים בהסכמה, איך שומרים על יציבות בזמן משבר, איך מבססים עוגן משפחתי ויוצרים מקום פיזי, נפשי ורגשי שבו מותר ואפשרי לספר הכל, איך תמיד יש על מי לסמוך, איך ארוחות משפחתיות, חגים וחופשות מתנהלים, איך מתמודדים כחזית אחידה, איך מתפקדים מתוך זוגיות בריאה בתפקיד החשוב ביותר עלי אדמות- ההורות עצמה.
כשהדברים לא נלמדים, בדיבור ובהתנהגות, בבית שבו הילדים גדלים, הם נאלצים ללמוד את זה מתוך ניסיונות החיים, ניסיונות קשים וכואבים, במיוחד בתוך מערכות יחסים, שלפעמים ממש מסוכנים, במיוחד בדור שאליהם הם גדלים. בלא מעט פעמים ילדים שגדלים בכאלו בתים נדרשים לשלם במהלך החיים עשרות אלפי שקלים למטפלים, יועצים ומדריכים שהם אלו שיתנו להם את הכלים, איך לנקות מתוכם את משקעי הזוגיות ההורית שהם חוו רק בשביל שהם יוכלו לבנות לעצמם חיים טובים, עם זוגיות בריאה ומשפחה מאוחדת, שמחה ויציבה. רשימת ההשלכות יכולה עוד להמשך על פני דפים רבים, נרשמו על זה כבר עשרות מאמרים מפי טובי המומחים.
כפי שכתבתי בראשית הדברים, אין פה עניין של מתן הכוונה הורית, אלא זוגית. להאיר את עוצמת ההשפעה על ילדים, קטנים וגדולים, כשהיחסים הזוגיים חולים והפוכים. ובעיקר, להזכיר שוב ושוב את הבחירה שיש בידי כל אחד מבני הזוג לבנות, גם אם זה באמצע החיים ויש הרבה משקעים וקשיים, קשר אמיתי וזוגיות בריאה. שותפות זורמת ויעילה. חברות ואהבה. לזכור שזו העבודה הכי קשה, הכי חשובה וזו שאין באמת אפשרות לברוח ממנה. לזכור שהאחריות לספק לילדכם בית שקט, רגוע וטוב מוטלת על כתפיכם. לזכור שהילדים שלכם לא בחרו בכזו מציאות חיים, שבה יש כל שני וחמישי רעידת אדמה ביתית. לזכור שהתחייבתם אחד לשני, וההתחייבות הזו נמדדת כשהדברים נהיים קשים, לא זורמים, תקועים. לזכור שהיחסים ביניכם, והעבודה שתשקיעו כדי לבנות או לסדר אותם, הם המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לספק בהורות עצמה- שקט נפשי ועוגן משפחתי.