הדרך שלי התחילה בלימודי משפטים. המקצוע שבו לומדים את החוקים. חוקי המדינה שבהם משתמשים כדי להסדיר סכסוכים בין אנשים, כמעט בכל סוג של מערכת יחסים. בין עובד למעביד, בין ספק ללקוח, בין חברה אחת לשניה, בין שכנים ובתוך עוד הרבה סוגים של מערכות יחסים.
השאלה שאיתה נכנסתי למסע הייתה- איך פותרים סכסוכים ומחלוקות בין בני זוג או בני משפחה?
למרות שבמשך השנים הוקמו בתי משפט מיוחדים לענייני משפחה, שבהם יושבים שופטים שמתמחים בסכסוכים בכזה סוג של מערכות יחסים, הם לא מורשים ולא מוסמכים לדון ביחסים האישיים שבין אנשים. אלא אם כן, מדובר בסכסוך משפחתי- משפטי, סכסוך שבו הצדדים חלוקים בעניינים שבהם החוקים כן קובעים, למשל, במצבים שבהם בוצעו מעשים פליליים, מחלוקות בענייני מזונות, הסדרי ראייה וחלוקת רכוש או כל סכסוך משפחתי שעיקרו כספי או חוזי או נדל"ני.
שנים של ייצוג תובעים ונתבעים, בסכסוכים בנושאים וסוגים שונים, לימדו אותי את המציאות הפשוטה, זו שמתרחשת הלכה למעשה כשבני זוג או בני משפחה רבים באמצעות בית המשפט. ההליכים המשפטיים היו ארוכים, קשים, עמוסים. החקירות, הראיות, העדים ועוד מרכיבים נוספים, רק החריפו וליבו את הסכסוך, העצימו את האמוציות, את כל סוגי הרגשות שהוסיפו דלק למדורה והגדילו עוד יותר את הבעיה. בסופו של דבר, אחרי כל הבירורים והדיונים, גם אחרי שהתקבלו פסקי הדין, בני המשפחה נשארו מנותקים, ממש כמו אויבים. היו מקרים שבהם זה כבר חלחל לדור הבא, ילדים ונכדים שלא מדברים, מבלי לדעת למה הם לא יכולים.
תוצאה עגומה.
זה היה ברור לי שעוד לא קיבלתי תשובה. הרי מה לתוצאה כזו ולשלום בין בני משפחה. עם חלוף השנים, הכרתי את עולם הגישור. הליך שבו אנשים יושבים על שולחן ומדברים בגובה עיניים ובשפת העם, בלי פורמליות יתרה, בלי אווירת בתי משפט. על פניו, כל התנאים שמאפשרים ללבן מחלוקות ביותר קלות, מהירות ויעילות ובאמת ליישב את הסכסוך. אבל, שוב, למרות הכל, ברוב המקרים, התוצאה הייתה אותה תוצאה. הדבר הכי חשוב פשוט לא קרה. הם לא חזרו להיות בני משפחה. גם אם מגשרים הצליחו להביא להסכמה, או הגדילו וניסו לדבר על לבבות הצדדים שיחזרו לחיות בשלום ביניהם, זה לא באמת קרה. הבעיה האמיתית לא נפתרה.
השאלה שלי נותרה ללא תשובה, לפחות לא כזו שבאמת משיגה את התוצאה הרצויה והטובה. למעשה, ההפך קרה, בנוסף לשאלה הראשונה, זו שאיתה התחלתי לראשונה, נוספו עוד הרבה שאלות- איך פותרים סכסוכים בין בני זוג שלא רוצים להיפרד או להתגרש, אלא ההפך, להסדיר את העניינים ולעשות שלום? איך מסדירים את המחלוקת העסקית, החוזית או הכספית בין הצדדים וגם עושים שלום בין הצדדים? מה קודם למה- הסכסוך העסקי או הסכסוך האישי? מה עושים בכל אותם מצבים שבהם אנשים מסוכסכים לא בגלל מחלוקת משפטית? איך מחזירים את מערכת היחסים, הזוגית או המשפחתית, להיות תקינה? איך מסדירים את היחסים שבתוך המשפחה?
אז עוד לא הבנתי שמה שאני מחפשת זה בעצם חוקיות. כללים ודרכים, שאם הולכים בהם אפשר ליישב מחלוקות וסכסוכים ולהשיב את השלום, במיוחד בתוך הקשרים האישיים עם האנשים הכי קרובים, שהיחסים איתם הם הכי משפיעים.
חוקי השלום ביחסים
חוקיות שכזו לא כתובה בספר החוקים של המדינה. זו חוקיות שכתובה בלב האדם. חוקיות מוסרית, ערכית, התנהגותית. הכל לפי האמת הפנימית. מה טוב ונכון לעשות או להגיד, מה פסול, מה ראוי, איפה עובר הקו האדום, מהו הרג ובל יעבור, מה לא אומרים או עושים אפילו אם רוצים, מה עושים ומתי שותקים אפילו אם ממש לא רוצים, ועוד הרבה מאוד מרכיבים.
דווקא החוקיות הכי חשובה, זו שהכי משפיעה על החיים ומערכות היחסים, על מה נחשוב ונרגיש, נגיב ונעשה, היא זו שנתונה לבחירה ומשתנה בין אדם לאדם, לפי איך שהוא יבין, ירגיש ויבחר.
האם זה ייתכן? שאיש הישר בעיניו יעשה?
היום, האינסטינקט האנושי מכתיב לשאלה הזו תשובה ברורה. כן. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. האמת, זה היה יכול להיות פתרון נפלא אם זה היה עובד. אם לא הייתה נוצרת שום בעיה. אנשים לא היו רבים. זוגות לא היו נפרדים או מתגרשים. ילדים לא היו מורגלים מגילאים קטנים לגדול בשני בתים. לא היו מצבים שבהם הורים רבים על הראש של הילדים. אחים בחיים לא היו מתנתקים, חמות וכלות היו אוהבות. וכל המשפחות היו מאוחדות וביחסים טובים ובריאים, כמו שבאמת צריך להיות. מרוב, שהיום המציאות הפוכה זה מרגיש כאילו כל התיאור הזה הוא אוטופיה מדומיינת ובדיחה אחת גדולה. כולנו כבר יודעים, שהמציאות מוכיחה בדיוק את התמונה ההפוכה- דווקא במערכות יחסים הכי אישיות, קרובות וחשובות שם קורים המצבים הכי מסובכים, קשים ומאתגרים. זוגות, משפחות ובתים שלמים פשוט מתפרקים, והם רק מתווספים לאלו שהם מנותקים או גרושים, פשוט מהסוג שחי עדין בחיים משותפים.
לא צריך להיות גאון הדור בשביל להבין, שהשיטה הזו, שאיש הישר בעיניו יעשה, שהיושר והערכים הם לפי הדעה האישית וההרגשה הרגעית, לא מניבה בהרבה מקרים תוצאה טובה, בלשון המעטה, ובטח שלא תוצאה צודקת או חכמה. מצד שני, מה עושים? איפה יש חוקים שמתאימים למה שקורה לנו בפנים, בתוך השכל והלב? שנכונים לכל האנשים, בכל המצבים? חוקים כאלו שהם שונים מכל החוקים שאנחנו מכירים, חוקים שמקיימים לא מתוך חובה, אלא מתוך רצון, יושר פנימי והבנה? כאלו שיכולים להתקיים בתוך מערכות יחסים, גם במקרים קשים או מורכבים? כאלו שאם הולכים לפיהם במחשבה, דיבור ומעשה אפשר לעשות שלום, גם בפנים וגם בחוץ?
יהדות פשוטה
אחרי לא מעט תחנות חיפוש ובירור בעולם המשפטים, הגישור, הבוררות וגם בעולמות הטיפול, קיבלתי את התשובה. החוקים האלו מצויים בתוך התורה. תורת עם ישראל הקדושה. בתוך היהדות הפשוטה.
רוב האנשים ששומעים את התשובה הזו מתחלקים בגדול לשני סוגים. הסוג הראשון, הם אלו שלא מאמינים או מתנגדים, רואים את התשובה הזו מחייבת אותם לכל המצוות והחוקים הדתיים: שמירת שבת, תפילין, כשרות, צניעות ושאר חוקי התורה הקיימים ולכן, בין היתר, הם לא מעוניינים. הסוג השני, הם דווקא אלו שכן מאמינים או מקיימים אורח חיים דתי (מלא או חלקי), הם רק לא תמיד מוצאים את הקשר בין התורה לבין היחסים עם הילד, האח, הבעל או האישה, ברמת הרגשית והיומ-יומית השוטפת.
בין אם אתם מהסוג הראשון או השני, או בעלי תגובה אחרת ושונה – כל מה שאתם צריכים לדעת, שהתורה היא רחבה מני ים. היא כוללת בתוכה, לצד המצוות המעשיות, תורה רגשית, נפשית, שכלית, זוגית וחברתית. כל מה שמרכיב את האדם מבפנים וכל מה שהוא צריך להתמודד איתו בחוץ. היא מספקת תשובה ומלמדת דרך לכל בעיה, פער או מריבה, והתייחסות שמבדילה בין טוב לרע בכל רגש או מחשבה, רצון או מידה. חכמה אלוקית עמוקה ורחבה שכל כולה הטבה. כך, שגם אם אתם מקיימים את חלק מהמצוות או אף לא אחת, אך יש בליבכם אמונה, דעו ש- הדרך היהודית הפשוטה היא זו שמשיבה את השלום בחזרה. שלום מכל סוגיו. השלום שבין המוח ללב, השלום עם בני| ות הזוג, עם בני המשפחה ושאר הסביבה.
הדרך היהודית היא חוקיות עתיקה, במובן הטוב של המילה. אלו לא חוקי מדינה שנכתבו ע"י מחוקקים בשר ודם. אלו הם חוקי האלוהים, שמלמדים אותנו באמת איך הדברים עובדים ובנויים, משורשם ועד סופם. חוקים שמלמדים דרכי חשיבה, ניתוח מצבים, אופן הסתכלות וזווית ראיה נכונה על מצבי החיים, פיתוח הראייה, התבוננות על רגשות, התמודדות עם דילמות מוסריות, עשיית שלום בין ערכים פנימיים שמתנגשים, חיבור נכון בין רצונות למעשים, דרכי התנהגות ובניית יחסים, קידוש ערכים, הנהגה פנימית להבדיל משליטה חיצונית, בירור והבדלה בין טוב לרע, בין שקר לאמת, התמודדות נכונה עם פערים וניסיונות, קביעת גבולות ערכיים ונכונים, סידור תגובה נכונה לאירועי החיים גם כשהם כואבים או הפוכים למה שאנחנו רוצים, הכרה עצמית טובה, בניית ערך עצמי אמיתי ומבוסס, נתינה נכונה, לימוד הדרך שבה באמת מרגישים אהבה ועוד רשימה ארוכה ואינסופית של פרטי החוכמה.
חוקיות כל כך בסיסית ומהותית שכוללת בתוכה את כל מישורי החיים. חוקים שלא מתעלמים, אלא ההפך, מתייחסים בכובד ראש וברצינות גדולה לפנימיות האדם, לכל מה שמתחולל בתוכו, בכל אחד מחלקיו הפנימיים, אלו שלא תמיד נשמעים, אלו שבתוכם האדם חושב ומרגיש, בוחר ומגיב לצד השני. אלו חוקים שמלמדים את הקשר שבין הדברים- בין מה שקרה לנו בחוץ עם אנשים לבין מה שקורה לנו בפנים, בין מה שאנחנו מרגישים חסרים למה שאנחנו רוצים, בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שאנחנו עושים. חוקים שמלמדים אותנו, מ-א' ועד ת', איך לסגור פערים, איך לפתור מאבקים פנימיים ומחלוקות עם אנשים.
כל הרוצה להכיר, לשמוע, ללמוד ולהבין יגלה שבתוך תורת עם ישראל השורשית והעמוקה, בתוך היהדות הפשוטה, מצויה החכמה כולה, מראשיתה ועד סופה. כל הדרכים, ההסברים, העצות, התשובות והפתרונות לבעיות ולטרדות שאנחנו מתמודדים בחיי היומ-יום. חכמה שמטרתה, בין היתר, היא שאדם ילמד וידע, לפעמים דווקא בזמן פירוד או "מלחמה", בתוכו או עם מי שמולו, איך לחבר נכון את הדברים ולעשות שלום אמיתי. שלום בתוך ליבו, עם בן/ת זוגו, עם משפחתו, עם כל סביבתו, וגם עם מציאות חייו שהיא מסעו ומסלולו. שלום כזה שתוצאותיו ברורות – נינוחות ריגשית ושקט פנימי.