כל סיפור מתחיל במשהו שקרה. משהו שקרה וגרם לנו להרגיש רע.
בדרך כלל, אנחנו מרגישים רע בשני סוגים של מצבים. הסוג האחד, אלו כל מיני מקריי חיים שונים, שבהם אנחנו לא שולטים והם הפוכים למה שאנחנו אוהבים או רוצים. כאלו שמייצרים הרגשה רעה מבפנים. אלו המצבים שבהם אנחנו מסוכסכים. חלוקים. לא מסכימים. רבים עם המציאות. עם החיים. עם אלוהים.
הסוג השני של המצבים, הם המקרים שקורים לנו עם אנשים אחרים. מישהו אמר. מישהו עשה. משהו שגורם לנו להרגיש רע. גם במצבים האלו, אנחנו מסוכסכים. רבים ומתווכחים עם אנשים אחרים. או רק עם עצמנו, בתוכנו, לגבי אותם אנשים.
רוב המצבים שבהם אנחנו מגיבים רע, הם כאלו שקשורים לסוג השני, למקרים שקורים עם אנשים אחרים. בראש רשימת האנשים המשפיעים והמאתגרים, אלו הם בני הזוג. אחריהם בני משפחה קרובים; הורים, ילדים, אחים ובני משפחה מורחבים. זה לא סוד, שדווקא עם האנשים הכי קרובים אנחנו נקלעים לפעמים למצבים הכי לא נעימים, קשים וכואבים.
העניין הוא, שיש בזה עניין. הרי, זה לא קורה סתם. אם כך זה קרה או קורה, זה אותו בורא. טוב ומיטיב. כלומר, המציאות הזו, הקשה והמייסרת, מיועדת בדיוק מושלם עבורך. העובדה שאתה מרגיש מזה רע, לא רק שהיא לא משנה את העובדה שמה שקורה, מתרחש לטובתך, אלא, יותר מזה, העובדה שאתה מרגיש מזה רע היא בדיוק נקודת הכניסה לגילוי ההטבה שלך. גילוי המקום בתוכך, שמצביעים לך עליו משמיים, שבו אתה עוד לא מתנהג כמו בן חורין. אתה עדין משועבד ולא חופשי. המקום שבו אתה פועל ממקום חסר ומבקש לקבל.
העניין הוא שאתה לא תשאר במצב הזה. אלא, שמתוך הכאב ומה שגורם לך להרגיש רע אתה תנוע לעבר הטוב ביותר עבורך, ועבור סביבתך. שתשנה ותשתנה. שתתקדם. שתטפל בכל מה שגורם לך להרגיש רע. שתסיר את הגורם שמפריע לך להרגשה הטובה. שתוכל לשוב בחזרה אל מי שאתה. אל ה-אני המקורי שלך. הזהות הפנימית האותנטית שלך כפי שהיא במקורה. שתוריד ותנקה את כל מה שלא תואם למי שבאמת אתה ומפריע לך להיות. שתסיר את כל הלבושים שאספת וכיסית בהם את עצמך. אותם הלבושים שמסתירים לך, ולכל הסביבה, אותך. זה הפסד גדול מידי לבריאה. לבוראך. וגם לך, אפילו אם אתה עדין לא מרגיש ככה.
חוקי המציאות, כפי שהתווה אותם הבורא, יצרו שני מסלולים עיקריים, שמובילים את האדם לשינוי אמיתי בחיים, כזה שבו מסירים את כל המפריעים. בדומה לכל דבר בחיים, גם בסוג הדרך שתבחר ללכת, ניתנה לך זכות הבחירה, כך שכל שתבחר יהיה מרצונך.
המסלול האחד, הוא מסלול שבו אדם בוחר ללמוד. את חוקי הבריאה, חוקי החיים. לא רק החוקים הגשמיים, אלא החוקים הפנימיים. אלו שמגלים ומסבירים לאדם את פנימיותו, את מה שמתחולל בתוכו, את האופן שבו החיים מתנהלים. ללמוד את מבניות נפש האדם בכללותה, את סוגי הנפשות, את המאבק הבסיסי והבלתי פוסק שהן מייצרות. ללמוד את המהלך שמייצר את התגובה הפנימית. את משמעות המציאות ומקרי החיים. את הקשר שבין הדברים. ללמוד את פנימיות החיים ואת סוד המשמעות שבתוך הדברים. הדרך הזו, היא דרך תורה. דרך שבה אדם לומד ומבין, עושה ומקיים, מרגיש ורואה.
מסלול השינוי השני, הוא מסלול הייסורים (ומי היום לא סובל מייסורים כאלו או אחרים?). מסלול שבו מצבי החיים, במיוחד כאלו שקשורים לאנשים אחרים, מייצרים סבל מקשיים וכאבים. קשיים אישיים- פיזיים, נפשיים ורגשיים. קשיים זוגיים. קשיים משפחתיים. סבל כזה, שכל מה שאתה תרצה זה שמשהו ישתנה. שמה שגורם לך להרגיש רע יפסק. כדי שתוכל לממש את הרצון המולד והבסיסי לחוות הנאה, להרגיש טוב בעולמך.
הרצון הזה, לקבל הנאה ותחושה טובה, הוא רצון "בראשיתי". רצון מהותי, שלי ושלך, של כל נברא. אנחנו לא בנויים ככה במקרה. העובדה שאנחנו הפוכים ומשלימים לבורא, שהוא רוצה לתת ואנחנו רוצים לקבל, כך נועד שיהיה. חיבור שמתאפשר. נתינה שמתאפשרת כי יש מי שרוצה לקבל. קבלה שמתאפשרת כי יש מי שרוצה לתת. רצונות קבועים. נצחיים. שעליהם בנויה הבריאה כולה. שהם אלו שמאפשרים את קיומה ומקיימים את תכליתה.
לכן, בהתאמה, בכל פעם שאנחנו מרגישים רע, כי משהו קרה או כי מישהו עשה, אנחנו מיד מרגישים את תוקף הרצון הכי ראשוני. הרצון, שהוא השורש של כל הרצונות. הרצון שלנו להרגיש טוב. להפסיק או לעצור את גורם ההפרעה, מה או מי שעושה לנו רע.
האינסטינקט הראשוני פועל גם בשלב הבא. השלב שבו אנחנו מנסים לפתור את הבעיה. אינסטינקט ההאשמה. החטא הראשוני. "האישה אשר נתת עמדי". זו הייתה התשובה של האדם הראשון, אחרי שהוא הפר את ציווי הבורא, ואכל מהעץ היחיד שהוא התבקש שלא, ונשאל ע"י הבורא לתגובתו. זה לא אני. זו היא. והאמת, זו לא היא. זה אתה. זה אתה שנתת לי אותה. כמובן, שהדברים הם הרבה יותר עמוקים, אבל זהו לימוד עמוק שאותו מגלים לנו מקובלי הדורות בכתבים, שבהם הם מסבירים את משמעות הלימוד הזה אצלנו בחיים היומ-יומיים.
הלימוד בעיקרו, הוא זיהוי לא נכון של הבעיה. זיהוי הגורם שמפר לנו את ההרגשה הטובה, את קבלה ההנאה. הנאת חיים פשוטה. זיהוי שגוי שדורש וידרוש את תיקונו. בשיעורים חוזרים. עד שתבין. עד שתשתף פעולה. עד שתסכים לראות את המציאות מזוית יותר רחבה ועמוקה. שהאחר הוא לא אשם. הוא רק זה שנשלח בהשגחה לעשות את העבודה. להאיר לך אותך.
בכל פעם שאתה מאשים מישהו אחר, גם אם אתה מאוד צודק- הפתרון שתבחר יידרש להיות מתאים לגורם הבעיה כפי שזיהית אותה. כלומר, יידרש פתרון שמחייב שינוי של האדם הנושא באשמה. בן או בת הזוג. ההורים, הילדים, בני המשפחה, החברים, השותפים. הם אלו שידרשו להשתנות בשביל שאתה תוכל להרגיש טוב. איזו תלות. ועוד לחשוב, שאנחנו חותמים עליה כל פעם מחדש בהסכמה. רק כי אנחנו לא רואים ברירה. זה השעבוד הכי נורא. מסכימים להיות עיוורים בתוך החשיכה.
התולדה של אותו אינסטינקט שגוי ופתרון תלוי הוא הדרכים והמעשים שאנחנו בוחרים כדי להביא לתוצאה הרצויה, התוצאה שבה מי שמולנו יבין, ישתנה ויפסיק לעשות לנו רע. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים, או יותר נכון יודעים. רבים, צועקים, משכנעים, מסבירים, נואמים, נלחמים, תוקפים, עוקצים, מוכיחים, מחנכים, מטיפים, עושים פרצופים, שותקים, מרצים, מחניפים, מקריבים, בולעים, צוברים, מתרחקים.
עבודה קשה. שלא מבטיחה שום תוצאה טובה. ההפך, ככל שהיא גדלה היא מביאה, במקרים הסופיים לניתוק יחסים. גירושין או הפרדת כוחות בסוגי יחסים אחרים. עבודה כזו, שמבוססת על תלות גמורה. שתמיד נהיה על המשמר. עבודה שדורשת השקעה "במקום" שבין אין לנו באמת שליטה. עבודה ששואבת זמן, ימים, חודשים, שנים, חיים שלמים. עבודה שגם שהיא משיגה את התוצאה הרצויה, היא זמנית ובלתי קבועה, עד הסיבוב הבא. עבודה מתישה. שכל פעם צריך לכאוב בה מחדש על אותו דבר.
זו עבודה חלקית שמפעם לפעם מצמצמת עוד יותר את הבן אדם. משאירה אותו כלוא בתוך עצמו. תלוי כולו בהסכמה של מישהו אחר למלא לו את מה שהוא חסר. עבודה שמכניסה את האדם לתוך לופ בלתי נגמר, שרק הולך וגדל, בכל פעם שמנסים לקבל מילוי חיצוני, כזה שאף פעם לא יספק או יספיק, ותמיד יותיר אותך עני וחסר, מקבץ נדבות. נדבות רגשיות. זו עבודה שלא דורשת שינוי עצמי, משאירה אותנו באותה מדרגה התפתחותית. אותם תפיסות חיים קבועות. נועלות. עבודה שמתחילה מנוחות מאוד גדולה, האשמת האחר והוצאת עצמי מהמשוואה, והמשכה בקושי, עבודה קשה, תלות והתשה.
את כל זה רובנו סופגים רוב החיים. שורדים מצבים רגשיים. מתגברים. למרות, שגם בנקודה הזו, כמו בכל דבר בחיים, ניתנת לך זכות הבחירה. האם תהיה מוכן לעשות את העבודה. לנתח ולבחון את המצב מבפנים. מה קורה איתך ולך. מה קורה בתוכך. למצוא איפה באמת מונח שורש הבעיה. זו שיש לך עם מי שמולך. מה באמת מפריע לך. עבודה כזו שמגלה לך אותך. במה אתה תלוי. מה אתה רוצה לקבל וחסר. איך אתה פועל. מה נכון שתעשה כדי שבאמת תוכל למלא את הרצון החסר.
עבודה מהסוג הזה דורשת שינוי עצמי. פנימי. נשיאת אחריות. בניית תגובה חדשה. לאותו המצב. תגובה שמבוססת על אמת פנימית. אמת מבוררת, כזו שמבדילה בין טוב לרע. בין אמת לשקר. אמת כזו שמנקים את ממנה את כל הזיופים. שאוספים במהלך השנים. אמת כזו שמחברת אותך בפנים. מהרצונות, דרך המחשבות והרגשות, עד המעשים. אמת כזו שמחייבת ראשית כל אותך. אמת כזו שמקיימת את השלום, קודם כל בך, וכיוצא בזה עם מי שמולך.
זוהי עבודה הפוכה לסוג העבודה הקשה. זוהי עבודה, שתחילתה בבירור, המשכה ביגיעה, אך תוצאתה מנוחת נפש גדולה. כזו שנובעת, בין היתר, מגילוי ההטבה. זו שעבורה היווה הבורא את כל המקרה הזה מלכתחילה עבורך. הטבה כזו שטומנת בחובה את החופש הכי גדול. החופש מהתלות באנשים אחרים, במה וכמה שהם יתנו, בשביל שתוכל להרגיש טוב. חופש שמרגיש אדם שיצא מהכלא שהוא בנה לעצמו, בתוכו. החופש שמרגישים כשמגלים אמת פנימית גדולה ומחליטים לחיות על פיה, מתוך השלמה עם כל תוצאה.
עבודה כזו, שמניבה כזו תוצאה, דורשת הסכמה. הסכמה לבחון את הדברים בזוית שונה. זוית שבה אתה "משתמש" במה שקרה לך כדי להכיר ולהבין אותך. הסכמה שכזו שתכניס אותך לעולם שלך.
העולם שלך- זה המקום שבו מתרחשת המציאות האמיתית. זו שמתוכה משתקפת המציאות החיצונית. זה המקום שבו מצויות הסיבות האמיתיות שגורמות לך להגיב רע למציאות החיים, כל אותם הרצונות החסרים, אלו שנדמה לך שהמילוי שלהם הוא רק בידיים של אחרים. זה המקום שבו אתה יכול לברור בין טוב לרע, כך שתוכל לפעול נכון לטובתך ולטובת סביבתך. המקום שבו אתה יכול לשנות כל שתרצה. השליטה היא שלך, לקבוע את סוג התגובה, במחשבה, ברגש ובעשיה. תגובה כזו, שמשנה או משפיעה על המציאות שמולך. זו שרצית שתשתנה מלכתחילה. שינוי כזה שתוכל להשיג בעצמך. ללא תלות באנשים אחרים. ממש כמו בן חורין.