באחד המפגשים שהיה לי בקליניקה, ישב מולי גבר מקסים, נשוי + שלושה ילדים. הוא תיאר והסביר את כל הקשיים שיש לו עם אשתו. כמה עומס רגשי מוטל עליו בחיים. מה בדיוק הוא צריך מאשתו. כמה היא מוסיפה לו התמודדות בדיוק במקומות שבהם קשה לו, איך היא לא מבינה ולא מקשיבה ורק מקשה ומקשה. איך ובמה היא פועלת בצורה שגויה, מה היא צריכה לתקן כדי שיהיה לה יותר טוב, מתוך תפיסה ואמונה, שכשהיא תעשה את מה שטוב לה היא תעשה לו יותר טוב, או לכל הפחות פחות רע. הוא המשיך ותיאר כמה הוא מתאמץ להכיל מצבים בצורה טובה. כמה הוא מנסה לעשות את הדברים שהוא יודע שהם נכונים, כמו להתאמן, לאכול נכון, לנהל את התקציב המשפחתי, להשקיט ריבים ולהקדיש זמן לילדים. הוא הסביר את הכל בצורה מדוייקת, חכמה ורהוטה. בדרך מאוד משכנעת.
לא היה צריך להיות גאון כדי להבין, שהוא התמודד עם כל מה שהחיים הביאו לפתחו, מבחינה פרקטית, בצורה נכונה ויעילה, אבל שהוא כבוי מבפנים וכל מה שהוא באמת רוצה זה פשוט שקט נפשי.
אז התחלנו לנהל שיחה, דיברנו על הדברים, העמקנו באיך הוא רואה את פני הדברים ומציאות חייו, ואז שאלתי אותו את השאלה הבאה:
תגיד, במה אתה מאמין? אתה מאמין שיש בורא לעולם?
כן, הוא ענה, אמרתי לך, אני מאמין שיש בורא לעולם, ואני מקפיד על קידוש ועוד חלקים נוספים במסורת.
כן, אני מבינה, אבל זה לא מה ששאלתי אותך, שאלתי אותך אם אתה באמת מאמין שיש בורא לעולם?
הוא הסתכל עלי במבט חסר הבנה, הרי שאלת ועניתי לך.
אז התחלתי להסביר:
זה נכון, שהאמונה של אדם מאמין בבורא עולם, מתחילה באמונה הפשוטה שהוא קיים. זה גם נכון, שאמונה באה לידי ביטוי בקיום המצוות. השאלה היותר עמוקה בכל הנוגע לאמונה, היא מה המשמעות של קיום הבורא עבורך? מה המשמעות של האמונה הזו בתוך החיים שלך? בתוך המצבים שקורים לך?
אם אין קשר בין האמונה הבסיסית הזו שבה אתה מחזיק, ומתוכה אף מקיים מצוות ומעשים טובים, לבין מה שקורה לך בחיים, מה שאתה בעצם מאמין בו, ובהתאמה גם חי את החיים, זה שהבורא אולי קיים ומצוי, אבל הוא לא באמת משגיח. שכל מה שקורה לך בחיים, אין לו בכלל קשר לאלוהים. שכל אותם מצבים, הם בעצם אוסף מקרים, שאין להם סיבה, וגם לא תכלית או משמעות שהתהוותה במיוחד בשבילך.
לא בכדי, היהודי המאמין מתבקש לומר בפה מלא בכל יום את 13 עיקרי התורה הקדושה, שהראשון שבהם שהבורא הוא גם מצוי וגם משגיח. מזכיר לעצמו, מידי יום, שהחיים שלו הם בהשגחה מתמדת, בלתי פוסקת, שכל מה שקורה לו הוא לא טעות ולא מקרי, אלא יש סיבה וגם תכלית. הכל מדוייק למה שאתה באמת רוצה וגם צריך.
אנחנו לא מצויים בדור שבו הבורא יפתח לך את ים סוף מול העיניים או ידבר איתך ישירות מהשמיים. אנחנו גם לא מצויים בדור, שבו יש צדיקים בעלי רוח הקודש שיכולים להסתכל על הפנים ולומר לך מה בדיוק התיקון שאתה נדרש לעשות.
אנחנו שייכים לדור שבו הבורא מדבר איתך דרך מציאות החיים שלך. בין היתר, דרך המקרים שאתה חווה, עם אשתך ובכלל. באמצעות כל אותם מצבים שבהם אתה נאלץ, בעל כורחך ובניגוד לרצונך, להתמודד בדיוק עם כל מה שאתה לא אוהב ולא מקבל, עם כל מה שמתיש אותך רגשית. ובמילים יותר פשוטות, דרך כל אותם מקרים שבהם אתה באמת סובל.
יש עניין במצבים של סבל. הסבל זה, אם תעבוד איתו נכון, הוא מה שיגרום לך בסופו של התהליך להרגיש טוב. לסבל, הזה יש תפקיד – לגרום לך לשנות ולהשתנות. לזוז מהמקום שבו אתה נמצא אל עבר מציאות חיים יותר נכונה וטובה. יותר זכה, אמיתית ונקיה. והשינוי שמתבקש הוא רק ממך. ההוכחה היא, שמה שקרה, קרה לך.
קח למשל, אדם שאוהב דברים מתוקים, וזה מה שהוא אוכל כמעט כל יום. כל עוד הוא נהנה הוא לא ישנה. אבל ברגע, שהוא יתחיל לשלם מחירים ולסבול, אז מציאות שכזו תכריח אותו לשנות. להבין ולהפנים שמה שהוא עושה פשוט לא טוב. אם הוא יבחר לעשות את השינוי הנכון, הוא יאכל יותר בריא, יפסיק עם המתוקים, ישנה את כל הרגלי האכילה והחיים, והתוצאה תהיה חיים בריאים, כאלו שבהם הוא מרגיש טוב וחיוני. ואם הוא כל כך אוהב מתוקים, הוא ילמד איך להכין או איפה קונים דברים מתוקים בריאים, שפועלים בעד הגוף שלו ולא מחריבים והורסים אותו.
יהא השינוי אשר יהא – שינוי בהרגלי חיים, בתפיסות, בדעות, ברגשות, התנהגויות או מידות – זו המטרה של הסבל. לגרום לאדם שחווה את הסבל לעשות שינוי.
אחת הסיבות שאתה יושב פה, זה כי אתה מבין שדרך החיים הזו – שבה אנחנו מנסים לפתור את מה שאנחנו מרגישים על ידי זה שאנחנו מנסים לשלוט במה שאחרים עושים או אומרים, לגרום להם לעשות את מה שאנחנו צריכים בשביל להרגיש טוב – זו דרך חיים שפשוט לא עובדת. מכלה זמן ואנרגיות. מעבר לזו שהיא לא נכונה ביסודה ומתישה, היא בעיקר גורמת לנפש שלנו להיות תלויה. וזו, כשלעצמה, תוצאה עגומה.
אם אתה מאמין שיש בורא לעולם, שהוא משגיח על כל שקורה איתך, ושקולו מצוי בכל מקרה או אמירה, וששום דבר, לא משנה כמה רע הוא גורם לך להרגיש, הוא לא מקרי ולא טעות, כולל האישה שחולקת איתך את החיים והביאה איתך לעולם ילדים, אם תפנים באמת שבכל אותם מקרים לא נעימים מבקשים ליידע אותך על משהו שקיים אצלך בפנים, משהו שעושה לך רע ואתה אפילו לא מודע אליו, אם תקבל בליבך שהעבודה שנדרשת היא שלך ולא של מי שמולך, כי מי שמרגיש רע זה אתה, אתה בעצם מסכים להכניס את הבורא לתוך החיים שלך.
כשזה יקרה, אתה תמצא את עצמך הופך להיות שותף פעיל, ולא רדום, בשיחה שהבורא מנהל איתך, ותבקש לדעת ולהבין, מה בדיוק קורה כאן? מה העניין? למה כל הסבל הזה נועד? ואיך אני מפסיק אותו מייד?
בשלב הזה, אתה תשמח לגלות שאין ייסורים שבאים בלי מידע. בתוך כל מקרה שאתה חווה, מייסר ככל שהוא יהיה, השם הצפין וקודד את המידע שאתה צריך כדי לגלות, לדעת ולהבין מה באמת הבעיה שאתה מתמודד איתה ומה הפתרון המתאים עבורה. ייסורים שבתוכם מצוי המידע לגאולה שלך. ההבנה הזו, היא זו שתגרום לך לרצות להבין את המשמעות של כל מקרה. במיוחד, ככל שהוא מציק או מטלטל.
הרצון הזה להבין את המשמעות, לגלות את הבעיה ולפתור אותה מיסודה הוא זה שיביא אותך לשלב הבא. לשלב שבו אתה עומד אל מול השער שדרכו אתה יכול להיכנס לתוך העולם הפנימי שלך, המקום שבהתאם אליו מתהווה כל מציאות החיים שלך, זה שבתוכו מצוי וטמון המידע האלוקי שמתגלה בתוכך בעקבות אותו מקרה שקרה לך.
השער הזה הוא שער הלב.