בס"ד
רפאל ועינת, זוג חברים, שנשוי מזה כעשר שנים, הורים לשני ילדים קטנים. ברגע של משבר, התקשר אלי רפאל. אחרי שיחת חולין קצרה, שאלתי אותו מה קרה? כי שמעתי על הקול שלו שיש בעיה. הוא סיפר לי שהוא ואשתו לא מדברים. "כמה זמן?" שאלתי אותו. "שלושה ימים", הוא ענה. שאלתי אותו מה קרה, ועל מה הפעם הייתה המריבה. הוא שיתף וסיפר, הסביר את עצמו. "אבל איך זה הגיע לזה ששלושה ימים אתם לא מדברים?" שאלתי אותו. והוא ענה: "ככה היא, כשהיא מתעצבנת היא לא מדברת. ברוגז." אני לא אפרט את כל מה שדיברנו באותה שיחה, מה שחשוב זה המשפט הבא: "רפאל, זו לא שיטה וזה לא יעבוד. זה רק ילך ויסלים. ככה זה עובד. בהתחלה לא מדברים כמה שעות. אחרי תקופה מסויימת, לא מדברים כמה ימים. אחרי תקופה, לא מדברים כמה שבועות. ואם תמשיכו ככה, כמו עוד כמה זוגות שאני מכירה, אתם לא תדברו חודשים וגם שנים. קח את זה בחשבון. אתם חייבים לשנות את המנגנון." הוא הבין והסכים. דיברנו עוד קצת והשיחה הסתיימה.
אחרי כמה חודשים, הוא שוב התקשר. ושוב, אחרי שיחת חולין שאלתי אותו מה קרה, כי הבנתי ששוב יש בעיה. "רבתי עם עינת, אנחנו לא מדברים". "כמה זמן?", שאלתי אותו. "שלושה שבועות" הוא ענה ושתק. "אתה מבין שזה חייב להעצר? זה התחיל בכמה שעות שאתם לא מדברים, עבר לכמה ימים, ועכשיו אתם כבר כמה שבועות לא מדברים. התחנה הבאה, היא חודשים. זה נשמע לך מופרך? זה לא. אתם על מסילה מאוד לא טובה, שתוביל אתכם לגירושין או לחיים מאוד אומללים". העמקנו הפעם בשיחה, דיברנו המון על מה שקרה. ניתחנו את המצב משתי הזוויות, שלו ושלה. ואם בלבכם עולה השאלה, איך בדיוק ניתחנו את המצב מהצד שלה אם היא לא הייתה שותפה לשיחה, התשובה היא שבאותו מקרה הספיק לי לשמוע אותו מסביר אותה, מספר לי את מה שהיא אמרה, את מה שהיא ביקשה ועל מה היא כעסה, רגע לפני שהיא נכנסה לשתיקה. בסופה של השיחה, ייעצתי לו מה לעשות. וזה ממש לא היה קל עבורו. אבל, אחרי השיחה, שבה נפתח לו הלב קצת לראות אותה, הוא התגבר ועשה.
יום למחרת, הוא שוב התקשר. נשמע שמח וטוב לב. "נו, מה היה?" שאלתי אותו. והוא ענה: "תשמעי, אני חושב שאתמול, בגלל כל מה שקרה, הייתה לנו את השיחה הכי טובה שהייתה לנו מזה עשר שנים. כל אחד דיבר את האמת שלו. שמנו את כל הקלפים על השולחן, דיברנו על הכל, לא השארנו שום דבר לא מטופל. זו הייתה שיחה של כמה שעות. אבל יצאנו ממנה יותר ביחד ממה שהיינו כל השנים. וזה עשה את שנינו מאוד שמחים ורגועים, שהדברים פתירים אם אנחנו באמת מדברים".
נקודת ההנחה, שהיא משותפת כמעט לכל האנשים, היא ההבנה השכלית הפשוטה ששיחה פתוחה ותקשורת טובה היא הדרך ללבן בעיות, סכסוכים ומחלוקות, קשים וכואבים ככל שיהיו. שאין באמת פתרון אחר. ולמרות הכל, הרבה מאוד זוגות, וותיקים וצעירים, עם ילדים או בלי, נקלעים למצב של שתיקה. לא מדברים. שוברים את עצמם, את הקשר, וגם את הילדים. בונים לעצמם חיים זוגיים בודדים, חיים שהם מנותקים רגשית, עד שלא במעט פעמים ואחרי הרבה מאוד שנים, הם בוחרים לסיים את הכל בבית הדין הרבני.
בוא נבין ביחד, עד כמה שאפשר, במסגרת מאמר, מה הסיפור הזה של שתיקה בין זוגות. למה זה קורה ואיך זה מתחיל, ממה זה באמת נובע, מה התוצאות, סוגי השתיקות. במאמר נפרד, לכל המתעניינים, נעסוק בשאלה מה הפתרונות לכאלו מצבים.
איך בכלל זה קורה? מתי זה מתחיל?
נקודת הפתיחה של השתיקה היא: ריב. בני זוג שלא מסכימים בנושא רגיש, מהותי או עקרוני. אף אחד מהצדדים לא רוצה לוותר, כי הוא מרגיש שמבין השניים הוא זה שיותר צודק. שהפעם, הוא באמת לא יכול להסכים עם הצד השני, במיוחד אם הוא זה שכל פעם מסכים לוותר ולהבליג. שאם הפעם הוא שוב יסכים ויוותר, הוא כבר לא מוותר רק על הצדק והאמת, הוא מוותר על משהו הרבה יותר גדול: על עצמו. על מה שהוא מרגיש וחושב, על מה שהוא רוצה ומבקש שיהיה.
ככה זה מתחיל ומשם זה ממשיך. כל אחד מהצדדים מתעקש יותר, הטיעונים נזרקים לאוויר, בזמן שהצד השני לא באמת מקשיב, הוא רק שומע בשביל לדעת מה לענות, איך להגן טוב יותר על עצמו, על העקרונות והעמדות שלו. טון הדיבור מתעצם, הכינויים עפים בין אחד לשני, מכניסים מתחת לחגורה, המילים מחריפות מדקה לדקה, מכאיבות ושורפות כל חלקה טובה. ביקורת קשה, הורסת ומשביתה, על בן/ת הזוג, על כל מה שלא טוב בו, על מי שחינך אותו, על האימא והאבא שלו, על כל מה שדפוק בו. צעקות, בלא מעט מקרים גם קללות, או גרוע מזה קללות במסווה של מילים מכובסות.
זה ממשיך ומתגבר, עד שאחד מבני הזוג משתתק. נכנס לשתיקה, נאלם, ולא מוציא יותר מילה. יש מצבים, שבהם בן הזוג של השתקן ימשיך במלחמה, עד שהוא יקלוט ויבין שמולו יש חומה בצורה, מישהו שהחליט בינו לבין עצמו, שהוא יותר לא עונה ויהי מה. וככה, בני הזוג נכנסים לסערה הכי גדולה שמתחוללת בזמן דממה.
למה אנחנו שותקים?
כל אדם שותק מסיבה שונה. אין סיבה אחת וקבועה. זה תלוי בהרבה מאוד משתנים. הנסיבות הכלליות, סיבת הריבים והמחלוקות, סוג הזוגיות והשגרה שבה היא מתנהלת, האישיות של כל אחד מהצדדים, הגבולות והקווים האדומים, הדוגמה שעליה כל אחד מהצדדים התחנך וראה, ההרגלים, תפיסות העולם, החיים והזוגיות, ועוד הרבה מרכיבים שדורשים את הבירור שלהם עם שני בני הזוג, זה ששותק וזה שמגיב.
ישנם כאלו שעבורם השתיקה עדיפה מהתפרצות כעס(ים) שאולי אין מהם דרך חזרה או תגובה לעלבון קשה מנשוא. ישנם כאלו, שהשתיקה נובעת מתוך ייאוש, חוסר אמון שיש משהו שהם יגידו שישנה, תסכול מצטבר מהצד השני וחוסר היכולת שלו לראות, להתגמש או להבין. ישנם כאלו שהשתיקה עבורם היא הכלי שבו הם חוסמים רגשית את הצד השני, מאפסים את מי שהוא, בתוכם וגם בפני שמולם, כדי לשמור על בריאות נפשם. ישנם כאלו, שהשתיקה משמשת אותם להציב גבולות, להבהיר עמדה ברורה שהפעם יש גבול אדום שנחצה. יש כאלו, שהשתיקה נובעת מתוך הבנה שאין באמת עם מי לשתף פעולה. ויש כאלו שהיא שומרת עליהם מפני חשש מתגובה ומדחייה.
מהצד השני, ישנם כאלו שהשתיקה שלהם היא כיסוי לגאווה, ריכוז עצמי וחולשה. שתיקה שנובעת מתוך רצון לחנך וללמד את הבן הזוג, להעניש אותו על מה שהוא אמר או עשה. דרך להגיד את הביקורת הכי חמורה וקשה, בלי להוציא מילה. יש כאלו, שעבורם השתיקה הכי בכלל סוג של שיטה, לבודד את בן הזוג ולהביא אותו לוויתור, ריצוי והסכמה, מבלי שתהיה חשיבות אם הדעה שלו באמת השתנתה. או כזו שנובעת, מתוך שמירה על עקרונות, מתוך רצון פנימי, לא להיות זה שמוותר, על מה שהוא אומר או רוצה. יש כאלו שעבורם השתיקה, היא שמירה על הכבוד העצמי, לא להיות זה שבעצם הניסיון לפייס, נתפס כמי שמודה בטעות או לוקח אחריות. לא להיות זה שהשתיקה שברה אותו, והוא מבין השנים החלש והמובס. עקשנות שלילית שיוצרת התבצרות בעמדה ומגבירה את הגאווה, להיות זה שניגשים אליו, שלא יכולים ולא רוצים לחיות בלעדיו. להיות זה שלא נשבר, כי הוא יותר צודק וגם יותר "חזק".
תוצאות השתיקה
תהא הסיבה אשר תהא, היא ככל הנראה מספיק חזקה עד כדי כך שאדם מוצא בשתיקה סוג של ישועה. בזמן, שהיא לא ישועה, אלא הצרה עצמה. שתיקה שחונקת ומקשה על החיים. נועלת את השתקן ובן הזוג בכלא פנימי, שבתוכו נמצאים גם הילדים, במיוחד אם הם קטנים. כלא שמעבה עוד יותר את עורלת הלב. וכך, במקום לתקן, לסדר, להתמודד עם המשקעים או הפערים שהתגלו, לחבר בצורה נכונה ולהיות מאוחדים ובלתי ניתנים להפרדה, נוצרת עוד יותר גאווה, עקשנות וחולשה ליצור שיחה ולהשיב את השלום לזוגיות ולמשפחה.
ובהתאם לתגובה- כך התוצאה. תוצאה הרסנית וקשה. איבוד החברות, הקשר והקרבה, על כל ההשפעות וההשלכות הכלולות בכזה מצב. כך, שאם לא עוצרים התוצאה היא גם פגיעה בקן המשפחתי ובאחדות המשפחתית.
הגרוע מכל, הוא העובדה שלא מתמודדים באמת עם הבעיה, ובכך מבטיחים את המשך קיומה. כך, שגם אם הכל התחיל מאיזו מחלוקת או אי הסכמה פתירה, השתיקה היא זו שמסבכת ומעצימה אותה. מגבירה את הרגשות של כל אחד מהצדדים, הכעס, העלבון, ההשפלה. מעצימה את תחושת הצדק האישית ואת ההתבצרות עוד יותר בטיעונים. וכך, עובר לו הזמן, הדיבור נדחה, נוצרים עוד הרבה יותר פערים, הדרך לאחור ארוכה מאוד, האגו גדל וגדל ולא מאפשר לרדת מהעץ שעליו טיפס כל אחד מהצדדים, שרק הולך וגדל בכל רגע שבו בני הזוג ב"ברוגז" ולא מדברים. בכל יום שעובר עוד יותר קשה והרבה פחות נעים לשבור את השתיקה, נהיה עוד יותר פחד מדחייה, יותר ויותר קשה למצוא מה לומר ומתרחקים עוד ועוד, עד שלא פעם אף אחד מבני הזוג לא זוכר על מה בכלל הייתה המריבה.
שתיקה בזוגיות היא נפש המלחמה, שאין בה שום חוזקה אלא בעיקר חולשה. חולשת השותקים להתמודד ישירות ובכבוד עם הבעיה. חוסר הבנה ששתיקה היא לא הפתרון, אלא הבעיה עצמה. בעיה מאוד גדולה שיוצרת ריחוק ולא מאפשרת לנהל בית בלי חיכוכים, מריבות, מתח באוויר וחשש תמידי מתי ואיך יתפרצו המשקעים. הגרוע מכל, הוא הדוגמה שאותם מקבלים הילדים, לאיך מתמודדים עם בעיות בחיים הבוגרים
הפתרון הנפוץ
שתיקה כזו באה לסיומה באחד משני הפתרונות העיקריים. האחד, בירור הבעיה לעומקה, זו שבגללה נוצרים הריבים וזו שבגינה השתיקה נהייתה אמצעי. ניקוי יסודי של הזוגיות מכל הגורמים המפריעים, לאחד או שני הצדדים, מנושאים לא מדוברים, מבעיות שלא קיבלו מספיק תשומת לב וחשיבות, מרגשות "קבורים" ומבעבעים מבפנים, ממצבים לא מטופלים, מפערים ברצונות ובסדרי עדיפויות, פערים שמייצרים חללים שבתוכם מצטברים, לאורך השנים, כל המשקעים.
הפתרון השני, הנפוץ יותר בין הזוגות השותקים הוא פשוט להמשיך לשתוק ולתת לזמן לעשות את שלו. עד ש… עד שעובר מספיק זמן, עד שמתכהים הרגשות, עד שקורה משהו שמחייב את התקשורת והחזרה לשגרה, עד שאחד מהצדדים יישבר, לא בגלל שהוא מבין או מסכים עם הצד השני, לא בגלל שהוא באמת לוקח אחריות או שינה את דעתו, אלא בגלל שהוא לא יכול ולא רוצה לחיות בכזה מצב יותר.
הפתרון השני, לא באמת פותר שום בעיה, אלא ההפך קובר אותה עמוק בפנים, ועוזר לה להצמיח שורשים עוד יותר עמוקים. הפתרון מהסוג הזה, יוצר הרבה יותר קשיים כי הוא הופך את השתיקה לדרך חיים, שבה בכל פעם שלא מסכימים או רבים פשוט לא מדברים. וכמו כל דבר בחיים, שבשביל שהוא ישפיע צריך ממנו בהתחלה ממש קצת, ולאט לאט בלי ששמים לב, צריך ממנו הרבה יותר בשביל שהוא ישפיע באמת, זה מה שקורה גם עם שתיקה. היא מתחילה בכמה שעות שלא מדברים ומרגישה נורמלית ונורמטיבית, אחרי זה ימים, שבועות, חודשים. פגשתי גם כאלו שלא מדברים שנים ועדין נשואים, ואיתם בתוך הקלחת נמצאים גם הילדים. דעו, שזו הדרך הבדוקה לחורר את הזוגיות, עד שלא יישאר ממנה כלום והיא תמות, תבוא לסיומה בגירושין או בחיים שהם לא באמת חיים, אלא יותר גיהנום עבור כל המעורבים.
שתיקה בונה שתיקה הורסת
כמו כל דבר בחיים, גם לשתיקה יש שתי קצוות שונים.
בקצה האחד, מצויה השתיקה החיובית והבונה, עליה, בין היתר, נאמר "סייג לחכמה שתיקה". אחד מסימני החכמה, זו היכולת לשתוק קודם את מה שרוצים לדבר. לשתוק לא מתוך חולשה, כעס או הענשה, אלא מתוך חוסן פנימי ושליטה עצמית. מתוך, יכולת לשלוט ברצון ולעשות את מה שבאמת טוב ונכון – לעצור. להפסיק את הזרמת הדלק למדורה הבוערת. להפסיק לעשות יותר חזק ויותר כואב את מה שעושים לך. להיות בעל יכולת הנהגה, בזמן הניסיון, ולא לענות.
לא לענות מתוך הבנה שאתה קודם כל צריך לעשות שיעורי בית עם עצמך. לסדר את המחשבות. להבין מה באמת הביא אותך לכזו תגובה, מבלי להסתפק בתשובות חלקיות שמסתפקות במה שאמר או עשה לך מי שמולך. אלא, באמת להבין אותך. מה קרה לך, ומה הביא אותך לכזה מצב. על מה לחצו לך, שהפעיל אותך כל כך חזק. לא לענות מתוך הבנה, שהעובדה שאתה ככה עכשיו, כועס, מושפל, חש אכזבה, שמישהו עשה לך עוולה או כל תחושה רעה שהכניסה אותך לכזו סערה, זה חלק מהשיעורים שאתה צריך לעבור עם עצמך בתוך הזוגיות שלך, כדי לזכך את הנפש שלך, לברר מושגי חיים מחדש, להרחיב את הדעת, להתנקות ממידות לא טובות, מתפיסות עולם לא נכונות ולא מבוררות, מהתנהגויות שגויות ופסולות. לא לענות מתוך הבנה והסכמה עם עצמך שאתה לא מגיב בחוץ, עד שלא סידרת את התגובה שלך בפנים, עד שלא תבוא ממקום מאוזן ותהיה שלם באמת עם מה שיוצא לך מהפה, כך שגם אם תיתן תוכחה, אתה תוכל לעשות אותה בהבנה ומתוך אהבה.
שתיקה כזו, היא שתיקה בונה. לא הורסת ומכלה. שתיקה שהיא חלק מחכמה ודעת נכונה, שבשעת כעס או עלבון אין שלום, אין פתרונות, אין אחווה. אבל, לשתיקה הזו יש תנאי. בשביל ששתיקה מסוג כזה אכן תשיג את מטרתה, היא צריכה להיות מובנת לצד השני. כך, שאם צד אחד בשעת ריב זקוק לשקט בשביל להירגע, לאפס מערכות פנימיות כדי לבוא מוכן לשיחה, והצד השני יודע ומבין את המהלך, הרי שאין דרך יותר טובה מזו כדי ללבן עניינים ולסלק כעסים.
בקצה השני, מצויה השתיקה הקטלנית, שהורסת ומכלה. שתיקה שהיא בעצם מלחמה אלימה, בלי רחמים ובלי חמלה. בין אם היא נובעת מכבוד, עקרון או רצון להעניש, היא עקשנות טהורה לעמוד על שלך, העיקר שהצדק האישי לא יפגע. שתיקה שלא רק שהיא חסרת תועלת, אלא גרוע מזה היא מחריבה. מעצימה עוד יותר את הריב שממנו היא נוצרה. מגבירה את כל התחושות הקשות. מונעת שיחה. מגדילה את הריחוק הפנימי והחיצוני. שתיקה שמזינה את האגו ברעל, מגדילה אותו לכאלו מימדים שמשלמים עליהם אחרי זה מחירים כבדים. גם בני הזוג וגם הילדים. בהווה ובעתיד. שתיקה צורמת, כואבת, מרחיקה ומנתקת, עד שבני הזוג נהפכים לשותפים "עסקיים" שמבצעים את תפקידם בעסק המשותף – הילדים, הבית והפרנסה. בלא מעט פעמים, זוגות כאלו נדרשים לשחק את עצמם כשהם מול אנשים אחרים, אורחים שמגיעים, חברים של הילדים, באסיפות הורים או אירועים משפחתיים. חובשים את המסיכה שהם מול אנשים עד שהם שבים הביתה, ויכולים להוריד את המסיכה ולחדש את השתיקה, שבכל אחד מהפעמים הילדים יושבים בשורה הראשונה של ההצגה.
כל מי שחווה שתיקה מעין זו מכיר את התחושה הנלווית לה. אין שלום, שקט או שלווה. אלא, ההפך תחושת מתח ואי נעימות מרוקנת, בודדה ועצובה, שבעיקר גורמת צער לכל המעורבים בה. שתיקה שמצריכה בכל פעם מחדש את גדילתה בתדירות, בעוצמה ובמשך הזמן שלה, כדי שקולה ישמע. שתיקה שיוצרת זוגיות חולה, שבה שניים נמצאים לבד בזמן שהם ביחד. זוגיות שבה אף אחד מהצדדים לא מרגיש אהוב, מוערך ובטח שלא שמח, אלא חסר אונים, בודד ומיואש. זו השתיקה, שמובילה בני זוג בדרך שהיא ללא מוצא, כך שאם הם לא יביאו לסיומה, היא זו שעלולה להביא לסיום היחסים.
עכשיו, אחרי שביררנו באופן כללי את מהלך השתיקה, איך הוא מתחיל ואיך הוא נמשך, מה גורם לשתיקה להתהוות, מה התוצאות ואת סוגי השתיקות, כל שנשאר לנו להבין הוא מה בפועל עושים בכזה מצב. על זה אכתוב במאמר נפרד.