כמה מאיתנו חושבים עמוק בלב (או אומרים בפה מלא) שבורא עולם מעניש אותנו? לא באמת אוהב אותנו (ואולי אפילו שונא אותנו)? שהוא חושב שאנחנו לא ראויים לקבל את מה שאנחנו רוצים? שהוא בכלל לא שומע אותנו? לא מתחשב במה שאנחנו כל כך רוצים ומבקשים? שאנחנו בגדול לא כאלו מעניינים?
כי אם זה לא המצב – אז למה הוא עושה לנו את זה?
בשורה התחתונה, אחרי שמקלפים את כל הסיבות והתיאורים למה שקורה לנו בחיים, התשובה לשאלה הזו, היא שמה שהוא עושה, זה לא תמיד נותן לאדם מה שהוא רוצה. את מה שהאדם חושב שהוא צריך. שזה במילים אחרות, כל דבר שהאדם חושב או מאמין שיגרום לו להרגיש יותר טוב.
כשאנחנו יודעים שמה שאנחנו מבקשים הוא באמת דבר טוב וחיובי, כמו זיווג, פרנסה, ילדים, דירה יותר נוחה, לשלם חובות או לסגור את החודש, בריאות, שלום בית, שלוות נפש, שמחה, רגיעות, נחת רוח, פתרון לבעיות שיש לנו בחיים או כל דבר אחר, ואנחנו עדין לא מקבלים – השאלה הזו לא נותנת מנוחה – למה הבורא עושה לי את זה? מה עשיתי לו שזה מה שקורה? מה הוא רוצה ממני?
השאלה הזו לא עולה רק ברמה השכלית. זו שאלה שתמיד מציפה את כל הלב. רגשות של עצבות, נטישה, חוסר אונים, חוסר וודאות, הזדקקות, דאגה, פחד, ייאוש ומה לא.
אם נאמר לאותו אדם, את מה שמלמדים אותנו מקובלי הדורות וחכמי הנפשות, שהבורא הוא טוב ומיטיב וגם ריבון כל המעשים. כלומר, שכל שהבורא מהווה לך בחיים נובע מאהבה. אהבת הבורא אותך. לכן, בהתאמה, אין שום מצב או מקרה שקורה לך בחיים, שהוא חסר אהבה. אלא, הכל פועל לטובתך. ולא רק זה, אלא שהכל נעשה בהשגחה פרטית, צמודה, מדויקת ומושלמת. שגם אם תגיב בצורה לא מתאימה, שתהפוך את הקערה על פיה, יחושב עבורך מסלול מחדש משמיים, שבכל מקרה אתה תנוע לעבר מה שהכי טוב עבורך. באמת.
תשובה כזו לאדם, בזמן שהוא סובל, לא מבין את הבורא ולא יודע מה הוא רוצה, מביאה לפעמים לכעס או ייאוש יותר גדול. מה טוב בזה? איפה בדיוק ההטבה? שאני מתוסכל, חרד ודואג? שאני מתקשה להכיל ולהסתדר? שאני עצוב, פגוע, וחסר אונים? שאני זועק ומשווע לעזרה ודווקא שאני הכי צריך הוא שותק ולא נותן לי אותה?
התשובה הזו פשוט לא מסתדרת לנו עם אהבה. לפחות, לא עם אהבה שאנחנו מכירים ויודעים איך היא מרגישה.
הרי, כשאנחנו, בני האדם, אוהבים מישהו אחר, אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים כדי לגרום לו להרגיש אהוב. חשוב. יקר. רצוי. מועדף. אנחנו לא מורידים אותו, מחלישים אותו, תוקעים אותו, לא מונעים ממנו להשיג את מה שהוא כל כך רוצה. ההפך, אנחנו עוזרים לו, לפעמים עושים עבורו, מקלים עליו, מפתיעים אותו, משמחים אותו, סולחים לו, משקיעים בו, לא משאירים אותו לבד, מראים לו, בכל דרך מתאימה במצבי החיים המשתנים, כמה הוא חשוב וכמה אנחנו אוהבים.
ברור, שאנחנו לא נעשה לאדם שאנחנו אוהבים שום דבר שיגרום לו להרגיש רע. בטח ובטח, לא מתוך ידיעה או כוונת תחילה. כשאנחנו כן פועלים בכזו צורה, שהיא מנוגדת במהותה לפעולת אהבה, אנחנו יודעים, בידיעת הלב, שפעלנו מתוך לב כועס, פגוע, נעלב, דחוי, מאוכזב או כל הרגשה אחרת שהיא לא טובה, שנוצרה בגלל מה שהצד השני, אהוב ככל שיהיה, עשה.
זו התפיסה האנושית של אהבה.
כשאנחנו מבינים את המושג אהבה בכזו צורה, אנושית וטבעית, ברור שככה אנחנו גם נבין את אלוהים.
אנחנו מצפים שהוא יתנהג איתנו באהבה כמו שאנחנו מבינים אותה ופועלים לפיה. שיתן לנו את מה שאנחנו רוצים, עכשיו, ואם לא אז כמה שיותר מהר. שלא יתן לנו לסבול דקה. שיספק לנו את כל הצרכים שלנו בלי השהייה. שלא יסכים לראות שרע לנו ויעשה את כל מה שהוא יכול, והוא יכול, כדי שהמצב ישתנה. שלא יראה וישמע אותנו מתפללים או מתחננים לעזרה ויקשה את עמדתו ולא יתן לנו אותה. שיסלח לנו תמיד על כל מה שאנחנו עושים. שיקל עלינו בכל מה שצריך. שלא יתן לנו להתמודד עם חוסרים של כל מיני צרכים שיש לנו בחיים. שלא יראה אותנו תקועים או חסומים וישאיר אותנו שם, בלי תשובות ובלי הכוונה.
זה מה שאנחנו מצפים – כי ככה מתנהגים שבאמת אוהבים.
האמת היא – שלא.
תפיסה כזו של אהבה, בהתאם להיות אנושית, היא מצומצמת וקטנה, בשכל, בהבנה ובהשגה.
כשאנחנו מלבישים את הדרך שבה אנחנו מבינים את המושג הענקי והאינסופי הזה שנקרא אהבה, על בורא עולם ואהבתו האלוקית, אנחנו בעצם מורידים אותו לגובה שאליו אנחנו הצלחנו לצמוח. מצמצמים אותו לגודל שלנו. כאילו אנחנו והוא באמת שווים. שאנחנו והוא רואים, קולטים ומבינים את המציאות בדיוק באותה הדרך והצורה.
מה שאנחנו ראינו – כך גם הוא ראה. לא מעבר לזה ולא לפני זה. אם אנחנו הבנו משהו בצורה מסוימת – כך גם הוא הוא הבין. לא רחב יותר. לא צר פחות. אם אנחנו חושבים שדבר מסוים הוא טוב והשני רע – גם הבורא הבין את זה ככה. אם אנחנו אוחזים בדעה שעכשיו או עוד שנה זה הזמן הנכון – הוא אוחז באותה שעון ואותה דעה. אם אנחנו רוצים או צריכים משהו מסוים – הוא מסכים איתנו גם. אם אנחנו חושבים שככה הדרך הנכונה להגיב – הוא חושב בדיוק אותו דבר.
ברור שזה לא המצב. אין שוויון ולעולם לא יהיה. לא במהות, לא בחכמה, בחשיבה, בדעת, בהבנה, בהשגה, וגם לא בתפיסת האהבה.
אהבת הבורא היא לא כאהבת בני האדם. למעשה, אנחנו, אלו שזכינו לשאת בתוכנו חלק ממש מבורא עולם, מודרכים ומתבקשים לשנות את תוכן הגדרות החיים ולצקת לתוכן את התוכן האלוקי. בראש ובראשונה, מושג האהבה. כך, שגם אנחנו, כשנגיב לאנשים אחרים, במיוחד בתוך מערכת יחסים, אנחנו נפעל באהבה, בהתאם להגדרתה האלוקית והשלמה.
היות והבורא לא משנה צורה – "אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי" (ספר מלאכי, פרק ג', פסוק ו'), גם אהבתו לא משתנה. זו תמיד אותה אהבה שמטרתה היא אחת : להיטיב עם האדם. כך, שבכל מקרה או מצב, תגובה או בחירה של האדם – תגובת הבורא היא תמיד הטבה. זו האהבה העונה להגדרה של אהבת אמת לאמיתה.
אהבת אמת היא לא רק נתינה של כל הדברים הנעימים והזורמים. אהבת אמת היא כזו שבתוכה יש גבולות מסודרים. כי הם אלו שמאפשרים לאהבה להתקיים. להיות מורגשת. לא חסרת צורה או מופשטת.
אהבה אמת היא כזו, שמתוכה אומרים לא – בגלל האהבה. כי מבינים שנתינה של דבר שהוא לא טוב, לא בריא, לא נכון, מזיק, הרסני, ממית או מכלה, זו לא באמת אהבה.
אהבת אמת היא כזו שיודעת לשמור על האדם גם מעצמו. מהרצונות שלו. גם אם הוא עדין לא מבין למה הם לא טובים, למרות שכרגע הם מרגישים מאוד חשובים.
אהבת אמת מלמדת את האדם שהוא לעולם לא נענש ע"י האוהב, בטח לא כשהאוהב הוא הבורא. ה"עונש" שאדם מרגיש שהוא מקבל הוא בעצם תגובה על מעשיו. תגובה שלא נובעת מתוך שנאה או חוסר אהבה, אלא ההפך, מתוך אהבה כל כך גדולה שמבקשת להראות לאדם את הקשר שבין המעשים שהוא עושה לבין התוצאות שהוא מקבל. כדי שהוא ילמד להבדיל בין אמת ושקר, טוב לרע, ויפתח את הכוחות לבחור את הבחירה הנכונה, גם אם באותו רגע היא מאתגרת, קשה ולא נעימה.
אהבת אמת תמיד תכוון את האדם לתכליתו. שהוא יהיה דבוק באלוקיו. נאמן לאמת. זו ששוכנת לו בתוך הנשמה. אהבת אמת לא תסכים שהאדם יחיה בזיוף עצמי, בשקר נפשי או בתדמית חיצונית. היא לא תסכים שאדם יפעל מתוך מידות מקולקלות, אגואיסטיות ושליליות ולא יבין מתוך חייו שמה שהוא עושה זה לא טוב. אהבת אמת בנויה על סבלנות וארך אפיים, כך שבכל פעם שהאדם יזלוג מהדרך הנכונה עבור נשמתו הוא יקבל תגובה מתאימה, שמהותה הכרת ערכו האמיתי ודיוק עצמי.
אהבת אמת לא תמיד מאפשרת לאדם לקבל את מה שהוא רוצה או צריך בזמן שהוא מבין. מתוך ראיית העתיד, והבנה מהו הזמן הנכון ביותר שהרצון הזה יתממש, ובאיזה מועד האדם פיתח את כלי הקבלה שמתאימים בגודלם ואיכותם למה שהוא מבקש. כך, שכשהוא יקבל הוא באמת ייהנה, ולא ימצא את עצמו מקבל את מה שהוא רוצה מבלי יכולת אמיתית לממש את זה.
אהבת אמת היא כזו שבה הבורא חוקר את לב האדם ובוחן את כליותיו. שומע מה האדם באמת רוצה. רואה ומבין מה הוא באמת צריך. ומתוך אהבה אלוקית טהורה, הוא לא מסתפק בכל מיני הגדרות חלקיות של הרצון, כי הוא יודע ומבין לאן האדם באמת מכוון, ולא מוכן להגביל את זה למה שהוא מצליח כרגע להבין לבטא.
לכן, בפעם הבאה שמתגלגל לפתחכם ניסיון מהסוג הזה, שבו אתם לא מקבלים את מה שאתם רוצים, לא מבינים למה הבורא עושה לכם את זה, ומה הוא בכלל רוצה מכם, תסכימו בראש ובראשונה, לבחון לא רק את הבורא, אלא גם לברר את עצמכם. להתבונן במעשיכם. האם אתם מבדילים בין טוב לרע ומשתמשים נכון בחיים שלכם בזכות הבחירה? האם אתם צמודים לאמת שמקוננת בנשמתכם? האם אתם לא עושים במו ידכם שקר בנפשכם? האם מה שאתם חווים הוא לא פשוט תוצאה ישירה של בחירה שבה לא הייתם אתם? האם שינוי בשורש הדברים לא יוביל לצמיחת הדברים שבדיוק להם את מייחלים?
בחינה ראשונית שכזו ובירור פנימי לא פעם מביאים לידי סיום הניסיון. כי תפקידו בחיים שלכם פשוט הסתיים. השיעור הובן.
מעל הכל ולצד כל בירור פנימי שאדם מחוייב לעשות עם עצמו, כל שאתם צריכים לזכור שאתם לא מבינים ולא רואים את כל הסרט. הסרט הזה שקוראים לו: "החיים שלכם". ושבמקום שבו השכל נגמר, ואתם לא מצליחים להבין מה לעשות או לפתור את הבעיה – שם בדיוק מתחילה אמונה. ולמעשה, זומנתם ע"י הבורא למדרגה העליונה.
מדרגת האמונה.