בשביל להסביר מהו בדיוק אימון יהודי נתחיל בתשתית, האמונה הבסיסית שעליה מונח ומתוכה צומח האימון היהודי – יש בורא לעולם.
כל אחד יכול לכנות אותו איך שהוא רוצה: יקום, קוסמוס, ישות עליונה, כוח עליון, תדר, אנרגיה קוסמית וכל שאר הכינויים שנוצרו בדורות האחרונים. כולם מכוונים, בדרך כזו או אחרת, למי שאנשי האמונה מכנים: הקדוש ברוך הוא, בורא עולם.
בשביל שנוכל לראות ולהבין את הקשר בין האמונה הזו לבין כללי האימון היהודי והדרך שבהם משמשים את האדם באירועי החיים, צריך להבין תחילה מיהו אותו בורא עולם, מה הוא רוצה ואיך הוא פועל.
ברור ומובן, שאין אפשרות להבין מיהו באמת בורא עולם, זה לא נמצא בכלל ביכולת ההשגה של האדם, או כל נברא אחר, להבין ולקלוט את עצמות הבורא. לכן, בהתאמה ישנה הוראה ברורה: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות" (מסכת חגיגה). אל תחקור כי לא תמצא תשובה. לא בגלל שאין תשובה, אלא שאת התשובה אי אפשר באמת להבין. זה גדול ממני. ממך. וגם מכל הגדולים.
יחד עם זאת, "במה שהורשית – התבונן". הבורא לא זרק אותנו לתוך עולם של הפקר. עולם שבו אין חוקים, גשמיים ורוחניים. עולם שבו אנחנו לא נוכל להבין שום דבר, לא נבין מימיננו ומשמאלנו, עולם שבו יקרו לנו אירועים ודברים במציאות החיים, שבו נעבור משברים או נחטוף "מכות" ולא נדע למה עלינו הן באות, מה אנחנו צריכים לעשות, מה הדרך הנכונה להגיב ולהתמודד, איך להבין את השיעורים שיש לנו בחיים ואיך יוצאים ממצבים קשים.
התפקיד שלנו הוא להיות ערים. לא להסכים לחיות את החיים שניתנו לנו במתנה כשאנחנו ישנים, ולא ערים לשיחה שמתנהלת בינינו לבין הבורא כל הזמן.
השיחה הזו מתנהלת, הלכה למעשה, בתוך מציאות החיים, בתוך כל אחד מהמקרים והמצבים שהבורא רקם ותפר באופן אישי עבור כל אדם, אלו המשמחים ולא פחות חשוב מאלו, המקרים הקשים והכואבים.
לכל אחד מהמקרים שקורים לך בחיים יש גם סיבה וגם תכלית. גורם ומטרה. אם לא היה לכל אחד מהמקרים שאתה עובר סיבה ומטרה המקרה הזה לא היה קורה לך. החיים שלך, וכל מה שהם כוללים, מדויקים עבורך. מדויקים בכל הפרטים, בזמן שהם קורים ובאנשים שמעורבים. אין מקריות. אין טעויות. גם לדיוק הבורא בחיים שלך יש סיבה – הרצון שלו להיטיב לך ואיתך. כך, שכל דבר בחיים שלך יפעל לטובתך, יהיה הכי טוב עבורך, ויקדם אותך לתכלית העליונה, שתוכל לחיות את החיים שלך באמונה, שמחה, שלוות נפש, נחת רוח ובטחון.
בשביל שאכן המצבים שיקרו לך בחיים יהיו תואמים לרצון הבורא ולתכלית העליונה, הוא משגיח עליך בלי הפסקה. השגחה פרטית, מדויקת ומושלמת. שכל אירוע או מקרה יהיו בהתאמה מלאה למדרגה הנוכחית שבה אתה עומד, למקום ולשלב שבו אתה נמצא ובהתאם לכלים שיש לך כדי להבין את החיים שלך. את מה שקורה לך. איתך ובתוכך.
לרוב, כשדברים טובים ומשמחים קורים לנו אין לנו רצון או אינסטינקט להבין למה הם קרו. אף אדם לא יחקור למה כל הטוב שקורה לו מגיע לו. אנחנו מגיבים בשמחה לדברים טובים, ולכל היותר מודים ומעריכים.
התמונה משתנה כשאנחנו חווים מצבי חיים ומקרים קשים, כואבים ומעציבים. אז, לא פעם אנחנו מרגישים חסרי אונים, לא מבינים למה לנו זה קורה. הרצון האנושי והמולד שיש בכל אדם – הרצון להרגיש טוב ולא לסבול, גורם לנו, בזמנים קשים לרצות לפתור מהר את הבעיה ואת מה שאנחנו חווים כדי שנוכל לחזור ולהרגיש טוב.
בנקודה הזו נכנס האימון היהודי.
האימון היהודי מבוסס על החוקים הרוחניים שבהם בורא עולם ברא אותנו ואת עולמו. כמו לכל דבר, גם לנפש האדם ומציאות החיים (הכללית והפרטית) יש חוקים. חוקים רוחניים. החוקים האלו לא נשארו נסתרים מהאדם, ולמעשה בדורות האחרונים הם נגלים לכל. כך, שכל הרוצה יכול ללמוד, לעשות ולראות את התוצאות.
החוק הרוחני, אחד מיני רבים, שעליו מבוסס האימון היהודי, הוא זה המלמד כי המציאות החיצונית, כלומר חייו של אדם, הם בעצם מראה, שבה מקרינים לו אותו, את עולמו הפנימי, מול עיניו.
נפש האדם ועולמו הפנימי היא מערכת פנימית, נסתרת ומורכבת. אין לאדם אפשרות לראות אותה מחוצה לו, כמו שהוא רואה כל דבר אחר בחיים שלו. בשביל לראות אותה, להכיר אותה ולהבין אותה, האדם נדרש להפוך את כיוון ההסתכלות. לעשות היפוך, להתבונן בפנים, במקום בחוץ.
התבוננות פנימית מגלה לאדם עולם שלם. למעשה, היא מגלה לו את עולמו האמיתי. העולם שבו ניתנת משמעות לכל דבר ודבר. בעולם הזה, נקבעת חווית החיים. בעולם הזו מצויים כל חלקי הנפש הפנימיים. הרצון השורשי והמולד, וכל שאר הרצונות שמשתלשלים מתוכו. החכמה שהאדם למד וצבר, הבינה שהוא פיתח, הדעת שהוא בנה המבדילה בין טוב לרע, בין שקר לאמת ובין פסול לערכי, תפיסות עולמו והדרכים שבהם הוא מבין מצבים, אירועים, אנשים, הזיכרונות שלו, מסקנות החיים, המחשבות. עוד מצוי בתוך העולם הפנימי לב האדם- "המקום" שבו מרגישים וחווים את החיים, רגשות טובים ושליליים, יצרים, תאוות, את ההשפעה הרגשית של רוח האדם (מצב הרוח). וכן מרכיבים נוספים: כח הדמיון ושאר כוחות הנפש, מידות, הקול והדיבור הפנימי של כל אחד מהנפשות המצויות באדם, הנפש האלוקית והנפש הבהמית- טבעית, ועוד כמה וכמה מרכיבים.
לכל אחד ממרכיבי נפש האדם, כחלק ממארג שלם, יש השפעה אדירה על הדרך שבהם אדם מגיב לכל דבר שקורה לו בחיים, במיוחד עם אנשים אחרים, שהוא מצוי איתם במערכות יחסים. הדרך שבה הוא מגיב בתוכו: בתוך שכלו – מה שהוא חושב, הדעה שבה הוא אוחז, הדרך שבה הוא מבין ומנתח את עצמו, את מה שקרה ובעיקר את מי שמולו, המסקנות שהוא הסיק, וכן תגובה שמתרחשת בתוך ליבו- מה שהוא מרגיש, רוצה, מתאווה וחווה. התגובה הפנימית שבנפש האדם היא זו שתקבע את הצורה, התוכן, הביטוי והדרך שבה אדם יגיב כלפי חוץ, בדיבור או במעשה.
האימון היהודי רואה חשיבות עליונה במערכת הפנימית של האדם. באחדות הפנימית שנדרשת לשרור בתוכה. כך, שלא יהיה ניתוק או פירוד, חללים ופערים בתוכה או בין החלקים שמהם היא מורכבת. מתוך הבנה, שפירוד, ניתוק ופערים פנימיים יוצרים קונפליקטים פנימיים, שמולידים רגשות שליליים וחולשה פנימית.
בהתאמה, האימון היהודי רואה את הקשים, הבעיות והקונפליקטים שיש לאדם עם אנשים אחרים, שיוצרים תגובה שלילית בתוכו וגם כלפי מי שמולו, כמראה שמראה לו על מסך ענק את הקונפליקט שיש לו עם עצמו. בתוך נפשו.
האימון היהודי מבוסס על עמדה פשוטה לפיה, כשחווים בעיות ומצבים קשים אין טעם ותכלית להילחם במציאות, לשנות את התוצאות, לתקן אנשים אחרים ולנסות לשלוט על מה שהם אומרים או עושים. אלא להבין, שכל קונפליקט, סכסוך, ריב, מריבה או משבר שיש לאדם עם עצמו או מול מישהו אחר, וכל אותם המצבים הקשים שיוצרים באדם תגובה לא טובה, סבל וכאב, אלו הם בעצם חסדי הבורא, המעידים על אמונת הבורא באדם, בשלותו הנפשית ובשלות השעה הרוחנית שבה מתאפשר לגלות לו את שורש סיבת הכאב. בכדי שהוא לא יידרש לבזבז כוחות לטפל בענפים חיצונים אלא יסדר את המקום שממנו הם צומחים – השורשים הפנימיים. שילמד איך להשתמש במה שקורה לו בחוץ כדי לערוך בירור פנימי, שיכיר את המערכת הפנימית שלו, שיבין את מקור הבעיה איתה הוא מתמודד בחוץ, יזהה את "המקום" שבו מתחולל הקונפליקט בתוכו ויפתור אותו משורשו, ללא תלות באנשים אחרים, במה שהם רוצים, בוחרים או עושים. שידע לעשות שלום בתוכו.
בנוסף לחוק הרוחני הבסיסי לפיו מציאות האדם משמשת כמראה עבורו, האימון היהודי מבוסס על שאר חוקי המציאות הרוחניים שנקבעו עוד מששת ימי בראשית, אותם מלמדים אותנו רבותינו הקדושים, ענקי המקובלים וחכמי הנפשות מהדורות הקודמים. חוקים אלוקיים – רוחניים שלא משתנים. חוקים אלו מלמדים את הקשר בין העולם החיצוני של כל אדם לבין עולמו הפנימי, דרכי ההשתקפות, מבנה הנפש הפנימית, השכבות והסדר שבה היא מורכבת, מהות שתי סוגי הנפשות באדם עצמו, סוג "המזון" שכל אחד מהם דורשת ונצרכת וכן את שורש המאבק המתחולל ביניהן, בלב האדם, במחשבותיו וברצונותיו.
עוד מלמדים החוקים הרוחניים את הדרכים שבהם ניתן לאתר את החסרון הרגשי שאדם מרגיש ובחלל שהוא יוצר בתוכו, איך לזהות פערים וניגודים, ואת הדרך ליישב קונפליקטים פנימיים. איך להתמודד עם רגשות שליליים, איך מנקים זיכרונות ומשנים תפיסות עולם, איך בונים בניין פנימי שלם, יציב ומאוזן, איך מסדרים תגובה פנימית נכונה, ובהתאמה איך מגיבים כלפי חוץ בצורה טובה.
החוקים הרוחניים, המגולים בתורת ישראל ובמקורות היהודיים, הם החוקים היחידים שמובילים את האדם להיות בן חורין, לחוות חירות פנימית, העדר שעבוד ותלות רגשית באנשים אחרים ובמצבים שונים. אלו החוקים שיוצרים בנפש האדם אחדות פנימית ושקט נפשי.
האימון היהודי לא מבקש לייצר שום דבר, אלא מבקש לרפא, ולגלות לאדם שכל שהוא רוצה, צריך ומבקש כבר נמצא בתוכו וממתין לשימושו. התהליך הוא הסרת הכיסוי בשביל שיתאפשר הגילוי.